רע"א 77757-09-25

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של החלטה ברע"א 77757-09-25 (בית המשפט העליון)** **מבוא** ההחלטה הנדונה ניתנה על ידי כבוד השופטת רות רונן בבית המשפט העליון, במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בקשת רשות הערעור הוגשה על ידי הרצל חגיגי (להלן: "המבקש") ונדחתה על הסף, ללא צורך בתגובת המשיבים. עניינה של הבקשה הוא החלטת נשיאת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה של המבקש, אשר עתרה להורות על קבלת תביעה שכנגד שהגיש, או להעביר את הדיון בה למותב אחר. **רקע עובדתי ותמצית ההליך** ההליך המרכזי בו נסובה הבקשה הוא הליך פשיטת רגל המתנהל משנת 2016. במסגרת הליך זה, עלו לדיון שתי חלקות מקרקעין, שהיו רשומות על שם אביו המנוח של המבקש, שהיה דודו של החייב. הנאמן בהליך פשיטת הרגל טען כי נכסים אלו הוחזקו על ידי המנוח בנאמנות עבור החייב, משיקולי מס. בית המשפט המחוזי קיבל טענה זו וקבע כי הנכס בפתח תקווה אכן שייך לחייב. ערעור על קביעה זו נדחה בבית המשפט העליון. במקביל, הגיש המבקש "כתב תביעה שכנגד" בו טען כי חלק מהמגרש ברעננה היה שייך למנוח ומומש בשנת 2008 ללא הסכמתו, ודרש לקבל את חלקו בתמורה. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו להגשת תביעה שכנגד, בנימוק שהמועד להגשתה חלף. לאחר מכן, פנה המבקש לנשיאת בית המשפט המחוזי בבקשה לקבל את התביעה שכנגד או להעביר את הדיון בה למותב אחר, בטענה כי איבד את אמונו במותב הדן בהליך וכי הוא נוהג במשוא פנים. הנשיאה דחתה בקשה זו, מאחר שלא הייתה בסמכותה. על החלטה זו של הנשיאה הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון. **עקרונות משפטיים מרכזיים והכרעת בית המשפט העליון** 1. **אופי הבקשה לנשיאת בית המשפט המחוזי – בקשת פסלות שופט:** * השופטת רונן קבעה כי בקשת המבקש לנשיאת בית המשפט המחוזי, אשר התבססה על טענות של חוסר אמון במותב, משוא פנים וקביעות שאינן אמת, הינה במהותה **בקשת פסלות שופט**. * כך עולה מהנימוקים שהציג המבקש, המתייחסים למשוא פנים ועיוות דין, המעידים על חוסר אמון ביכולתו של השופט לדון בעניינו באופן אובייקטיבי. * הדגש שניתן על ידי השופטת רונן הוא שהתנהלות כזו, של העלאת טענות בדבר משוא פנים ועיוות דין, מאפיינת בקשת פסלות, וכי המבקש אף התייחס בעבר לסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, העוסק בפסלות שופט. 2. **המסלול הנכון להגשת בקשת פסלות שופט:** * השופטת רונן חידדה כי **בקשה לפסילת שופט הדן בהליך צריכה להיות מוגשת אל אותו שופט תחילה**, על מנת שיוכל להחליט בעצמו, בהתאם לשיקולים הקבועים בחוק ובפסיקה. * יתרה מכך, **השגה על החלטת שופט שדחה בקשת פסלות חייבת להיות מוגשת לערכאת ערעור**, ובמקרה של שופט מחוזי, ערכאה זו היא נשיא בית המשפט העליון (בהתאם לסעיף 77א(ג) לחוק). * השופטת רונן ציינה כי המבקש הלך בעבר במסלול זה של ערעור על החלטות פסילה, שלוש פעמים, וערעורים אלו נדחו. * לפיכך, פניית המבקש לנשיאת בית המשפט המחוזי, בהקשר של טענות פסלות, היוותה **עקיפה של המסלול הדיוני הנכון**. 3. **סמכות נשיא בית המשפט המחוזי:** * השופטת רונן התייחסה לסעיף 38(א) לחוק בתי המשפט, המקנה לנשיא בית משפט סמכות להעביר תיקים בין שופטים. עם זאת, הובהר כי **סמכות זו היא בעיקרה סמכות ניהולית** הנובעת משיקולים כגון עומס, מומחיות או סיום כהונה, **ולא נועדה לאפשר לצד להליך להחליף מותב מטעמי פסלות**, תוך עקיפת כללי הפסלות הקבועים בחוק ובפסיקה. * לפיכך, החלטת הנשיאה לדחות את בקשת המבקש, מאחר שאינה בסמכותה, לא הקימה עילה להתערבות בית המשפט העליון. 4. **סמכות הנשיאה לדון בתביעה שכנגד:** * המבקש עתר גם לקבלת התביעה שכנגד. השופטת רונן הדגישה כי **הנשיאה אינה מוסמכת לדון בבקשה זו**. הבקשה להגשת תביעה שכנגד הוגשה למותב שדן בהליך פשיטת הרגל, ונדחתה על ידו. נשיא בית משפט אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות שופטים אחרים באותו בית משפט, ואין לו סמכות להתערב בהחלטותיהם לגופן. סמכות זו נתונה לערכאת הערעור בלבד. 5. **התנהלות המבקש והטלת הוצאות:** * השופטת רונן ציינה את הכמות הלא מבוטלת של ההליכים השיפוטיים בהם נקטה המבקש, הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון, תוך שהיא מציינת כי נראה כי המבקש "מסרב לקבל את ההכרעות השיפוטיות שניתנו בעניינו". * על רקע התנהלות זו, ובפרט לאור העובדה שהבקשה נדחתה על הסף, הוטלו על המבקש הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים** * **הפרדה ברורה בין בקשת פסלות שופט לבין עניינים אחרים:** ההחלטה מדגישה את ההבחנה החשובה בין טענות העלאת פסלות שופט, הדורשות מסלול דיוני ספציפי ומוגדר, לבין בקשות אחרות הנוגעות לניהול ההליך. * **הדגשת כללי הפסלות:** ההחלטה מחזקת את העיקרון כי טענות פסלות שופט אינן ניתנות להעלאה כרצונה של צד, אלא כפופות לכללים נוקשים, לרבות הגשת הבקשה לשופט עצמו תחילה, והליך ערעור מסודר. * **הבהרת סמכויות נשיא בית משפט:** ההחלטה מבחינה בין סמכויות ניהוליות של נשיא בית משפט, כגון העברת תיקים, לבין סמכויות שיפוטיות, וקובעת כי סמכויות ניהוליות אינן יכולות לשמש לעקיפת כללי פסלות שופט. * **חיזוק עקרון סופיות הדיון:** על ידי דחיית בקשת רשות הערעור על הסף, בית המשפט העליון שומר על עקרון סופיות הדיון ומונע ניצול לרעה של הליכי משפט. * **שימוש בהוצאות ככלי להרתעה:** הטלת הוצאות על המבקש, על רקע ריבוי ההליכים וחוסר קבלת ההכרעות השיפוטיות, משקפת את השימוש בהוצאות ככלי להרתעה מפני הגשת הליכים חסרי בסיס או הגשת הליכים מתוך מטרה לעכב או להכביד על ההליך השיפוטי. **סיכום** החלטת בית המשפט העליון במקרה זה מהווה דוגמה ליישום מדוקדק של סדרי הדין והדין המהותי הנוגע לפסלות שופט וסמכויות נשיאי בתי משפט. ההחלטה שוללת ניסיונות לעקוף את הכללים הדיוניים המבוססים, תוך הדגשת החשיבות של הגשת בקשות לפסלות שופט במסלול הנכון והראוי, ומבססת את מעמדו של בית המשפט כגוף המגן על שלמות ההליך השיפוטי.