ת"א 32148-06-15

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בין בנק לנתבע, בנוגע לאי החזרת יהלומים ישירות לבנק על ידי האחרון כאמור בחשבוניות העסקה. הבנק מימן יצוא יהלומים של חברה והיהלומים שועבדו כבטוחה. בחשבוניות צוין כי היהלומים מוחזקים בנאמנות עבור הבנק וניתן להחזירם רק לבנק. למרות זאת, הנתבע החזיר את היהלומים לחברה. הבנק טען כי הפרת חוזה זו גרמה להיעלמות היהלומים ולהפסד של 12,213,977 שקל. הנתבע טען כי החזרת היהלומים לחברה הייתה ההליך הנכון וכי דרישת הבנק אינה סבירה. עם זאת, בית המשפט צידד בבנק וקבע כי שתיקת הנתבע וקבלת תנאי הבנק מהווים חוזה. זאת ועוד, הפרקטיקה בענף והתנהלות הנתבע תמכו בעמדת הבנק. הנתבעת נמצאה כמי שהפרה את התחייבותה והוטל עליה אחריות למלוא סכום תביעת הבנק, לרבות ריבית, שכר טרחה ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 12,213,977 ₪. השופט הדגיש כי התנהלות הנתבעת חתרה תחת ההיגיון הביטחוני והמסחרי של הבנק, וכי הבנק לא הטעה את הפיקוח על היהלומים. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות הנתבע בנוגע לסכום התביעה של הבנק ואת חוסר הראיות הנטען בשל השיהוי בהגשת התביעה.