ת"א 9415-05-22

תקציר

השופט החליט לדחות את הבקשה על סמך מספר נימוקים המפורטים בחוק הספורט ובהחלטות קודמות של בית המשפט. על פי החוק, עניינים הקשורים לאיגודי ספורט מטופלים באופן פנימי בלבד, והחלטות הערכאות השיפוטיות הפנימיות הגבוהות ביותר הן סופיות ולא ניתן לערער עליהן בפני ערכאות רגילות. משכך, אין למבקשים - אוהדי קבוצת כדורגל - מעמד לערער על החלטת בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל. סמכות השיפוט של ההתאחדות חלה על הקבוצות החברות בה, אך לא על אוהדים בודדים. טענות האוהדים על הפסדים כספיים והפרת חוזה אינן תקפות נגד ההתאחדות, שכן היא אינה צד לכרטיסי המנוי שרכשו. כמו כן, הצעדים המשמעתיים שנוקטת ההתאחדות נגד קבוצות, שעשויים לכלול סנקציות על אוהדים כמו יציעים סגורים, הם עיקרון ותיק ומקובל בתקנון הכדורגל. בית המשפט מדגיש כי תקנות אלה אינן ייחודיות להתאחדות המקומית אלא קיימות גם בארגוני כדורגל בינלאומיים כמו פיפ"א ואופ"א. עוד מדגישה השופטת כי טענות המבקשים אינן מצדיקות ביקורת שיפוטית, השמורה למקרים חריגים שבהם בית הדין המשמעתי חרג בבירור מסמכותו. במקרה זה, המבקשים מבקשים למעשה ערעור, שאינו בסמכותו של בית המשפט. בנוסף, המבקשים לא הוכיחו כל עילת תביעה נגד העמותה, ותביעותיהם נגד הקבוצה עצמה – שהצטרפה לעמדת המבקשים – מאופיינות באופן הולם יותר ככספיות באופיין ואינן מצדיקות צו מניעה זמני. מאחר שהבקשה נעדרת שחר, אין צורך להתעמק בטענות אחרות שהוצגו על ידי הצדדים. השופטת מסכמת בכך שהיא דוחה את הבקשה תוך ויתור על שכר טרחת המבקשים בשל חוסר איזון הכוחות בין הצדדים.