ע"א 192/83

תקציר

הפרשה עסקה בחבילה חסרה ובה שטיח יקר ערך שהועמסה על טיסת אל על מטהרן לנמל התעופה בן גוריון. המשיבים, שעלו לישראל מאפגניסטן, תבעו את אל על, רשות שדות התעופה וממ"ן בגין אובדן השטיח. בעוד הערכאות הנמוכות פסקו לטובת המשיבים, בית המשפט העליון הפך את ההחלטה. על פי אמנת ורשה, המסדירה תובלה אווירית בינלאומית, אחריותו של מוביל אווירי לנזק למטען היא מוחלטת, למעט במקרים בהם המוביל יכול להוכיח כי ננקטו כל האמצעים הדרושים למניעת הנזק. החבות מוגבלת לסכום מסוים, אלא אם כן הבעלים עושה הצהרת ערך מיוחדת. בית המשפט קבע כי אחריותה של אל על מוגבלת לסכום הנקוב בצו התובלה האווירית, שכן המוביל לא פעל בכוונה לפגוע או תוך התעלמות פזיזה, ביודעו כי עלול להיגרם נזק. כמו כן, רשות שדות התעופה הייתה אחראית לפריקה ולאבטחת המטען, ורשלנותה לא שיקפה את אחריותה של אל על. תחת זאת, נמצאה הרשות אחראית למלוא הנזק לו טענו המשיבים. השופט לוין הדגיש כי אל על יכולה להניח באופן סביר שהרשות תאבטח את המטען, ואילו השופט גולדברג ציין כי אף שאל על התרשלה, הראיות אינן תומכות בממצא של התעלמות פזיזה. השופט בך הסכים עם התוצאה והדגיש את הצורך בבהירות לגבי אמות המידה הצפויות לזהירות במקרים כאלה.