עע"מ 4922/12

תקציר

הערעורים הוגשו על ידי אזרחי חוף השנהב שביקשו מקלט בישראל מחשש לרדיפה בשל דעותיהם הפוליטיות. המערערים טענו כי הם חברים במפלגת FPI וטענו כי חל שינוי כפול בנסיבות שהשפיעו על זכאותם למעמד פליט: הצטרפותם ל-FPI וחילופי השלטון בחוף השנהב, שם הפכה המפלגה למפלגת אופוזיציה. המשיבים דחו את טענותיהם, וטענו כי המערערים לא הציגו כל ראיה לכאורה לכך שדי בחברות בסניף הישראלי של מפלגת FPI כדי לבסס חשש מבוסס לרדיפה בחוף השנהב. ערכאות נמוכות יותר דחו את עתירותיהם הבאות של המערערים נגד ההחלטה. לאחר מכן פנו המערערים לבג"ץ וטענו כי החלטת המשיבים אינה סבירה וכי אכן הוצגו ראיות חדשות המשפיעות על זכאותם למעמד פליט ומצדיקות את פתיחתן מחדש של בקשותיהם. בית המשפט הגבוה לצדק, בהסכמתו עם הערכאות הנמוכות יותר, קבע כי החלטת המשיבים סבירה וכי המערערים לא הציגו ראיות משכנעות לשינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של בקשות המקלט שלהם. בית המשפט ציין כי המערערים לא הפגינו כל פעילות פוליטית משמעותית מעבר להשתייכותם הנטענת למפלגה, והתנהלותם העלתה חשש בדבר כנות ומניעים אידיאולוגיים שעמדו מאחורי הצטרפותם למפלגה. יתר על כן, המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שחברותם במפלגה בישראל תגרום לרדיפה עם שובם לחוף השנהב. הראיות הנוספות שהציגו המערערים, לרבות פרסומים ותצהירים בתקשורת, לא ראו בהן די כדי לשנות את ההחלטה הקודמת. בית המשפט הדגיש כי החלטת המשיבים התבססה על תשתית עובדתית סבירה, בהתחשב בקשיים הראייתיים בתיקי מקלט. השופטים דנו גם בקריטריונים להכרה בפליטים "sur place", שטענותיהם לרדיפה מבוססות על אירועים שהתרחשו לאחר שעזבו את ארץ מוצאם. הם הכירו במורכבות הכרוכה במקרים כאלה ובצורך לאזן בין כלל ההתנהגות לכלל ההחלטה. עם זאת, הם מצאו כי אין צורך להכריע בסוגיה זו באופן סופי, שכן המערערים לא עמדו בדרישת הוכחת חשש מבוסס לרדיפה. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי ההחלטה לדחות את בקשות המקלט של המערערים לגופן הייתה חוקית ומבוססת על טעמים סבירים. לפיכך נדחו הערעורים.