בג"צ 2264/12

תקציר

העתירה בפני בית המשפט מערערת על חוקתיותו של סעיף 18(א)(16) לחוק הסניגוריה הציבורית, המבטיח את זכות הייצוג של סנגור ציבורי לנאשמים שזומנו לדיון מקדמי. העותר, סניגור פרטי, טוען כי סעיף זה פוגע באופן בלתי מידתי בחופש העיסוק של סנגורים פרטיים. בנוסף, העתירה מתייחסת ליישום חוק הסניגוריה הציבורית ותקנות הסניגוריה הציבורית, ומבקשת מבית המשפט להורות למשיב לנמק מדוע הסניגוריה הציבורית אינה מפעילה את סמכותה לבקש היתר להפסיק את הייצוג במקרים מסוימים. המשיב, בתגובה מקדמית, מבקש מבית המשפט לדחות את העתירה מחמת אי מיצוי הליכים, וטוען כי העותר לא ניסה להסדיר את העניין עם הרשויות הרלוונטיות טרם הגשת העתירה. בית המשפט מסכים עם עמדת המשיב וקובע כי יש לדחות את העתירה בשלב זה. השופטים מדגישים את חובתו של העותר לפנות תחילה לרשויות המוסמכות ולהציג את טיעוניו. במקרה דנן, היה על העותר לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, ליועץ המשפטי לממשלה ולשר המשפטים בנוגע לאתגר החוקתיות. לצורך אתגר היישום היה על העותר להעלות את השגותיו בפני הסנגוריה הציבורית ושר המשפטים. מאחר שהעותר לא מיצה את הצעדים המקדמיים הללו, בית המשפט מגיע למסקנה כי העתירה מוקדמת מדי ומחליט לדחותה. כמו כן, בית המשפט מורה לעותר לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב, וקובע את הסכום על 10,000 ₪.