ע"א 354/76

תקציר

בתיק זה של בית המשפט העליון התייחס בית המשפט לסוגיית לשון הרע עקב טעות הקלדה בכתבה בעיתון. המאמר נקב בשמו השגוי של עורך דין שנפטר, עו"ד שרף, ורמז כי הוא היה מעורב בתיק שבו עדותו לא נאמנה לשופט. הדבר הוביל את עזבונו של שרף לתביעת לשון הרע. השאלה המשפטית המרכזית הייתה האם ניתן להטיל אחריות על הנתבעים, מו"ל העיתון ועורכו בגין לשון הרע מבלי לדעת על קיומו של עורך הדין. בית המשפט בחן את תחולתו של סעיף 15(1) לחוק איסור לשון הרע, המקנה הגנה אם הפרסום נעשה בתום לב וללא ידיעת הקורבן. בית המשפט קבע כי המו"לים לא מילאו אחר דרישות החוק להגנה זו, משום שלא ננקטו אמצעים סבירים לאימות זהותו של עורך הדין טרם פרסומו. בכך נקבעה אחריותם של הנתבעים ללא קשר לטענת תום לבם. סכום הפיצוי בסך 20,000 ל"י אושר על ידי בית המשפט, לא ציין כל בסיס לפיצויים עונשיים והכיר בהיעדר ראיות קונקרטיות לפגיעה בשמו הטוב של עורך הדין מלבד הפרסום עצמו. בהחלטת בית המשפט הודגש כי היה על הנתבעים לדעת על קיומו של עורך הדין ולנקוט בצעדים למניעת הטעות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט הן את הערעור על חבות העיתון והן על נזקי העיזבון, והורה כי הפיצוי יכלול הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין.