בג"צ 230/73

תקציר

העותרת, ש.ז.מ. בע"מ, פנתה לרשות הרישוי שייצגה את המשיב לקבלת רישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968, אך בקשתה סורבה. לאחר מכן עתר העותר לבג"ץ. בית המשפט פסק לטובת העותר, והורה למשיבה להנפיק את הרישיון המבוקש. בית המשפט מצא כי הנימוקים שניתנו על ידי המשיב לסירוב לרישיון אינם מתקבלים על הדעת. הסיבה המוצהרת הראשונית נמצאה פורמלית ולא נכונה, ואילו הטעמים האמיתיים – שהתבססו על הטענה כי העסק יפגע ברגשות הציבור ויהווה סכנה לשלום הציבור – גם הם אינם מספיקים וחורגים מגבולות רשות הרישוי. שיקול דעתה של רשות הרישוי בענייני הגבלת חופש העיסוק חייב להתבסס על סמכות חקיקתית מפורשת ועל חומר עובדתי מוצדק. במקרה זה, בית המשפט קבע כי העסק הנדון, שכלל הצגת מוצרים הקשורים למיניות ומכירת ספרות והזמנות דואר, לא היווה סכנה לשלום הציבור, ואף לא היה סיבה לגיטימית לסירוב מטעמים מוסריים. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי מוסדות ציבור אינם צריכים לדחות בקשות מטעמים פורמליים בלתי נסבלים, וכי הרשויות המקומיות אינן מופקדות על שמירה על רגשות הציבור. במקום זאת, האחריות להסדרת מחלוקות אידיאולוגיות מוטלת על מוסדות השלטון המרכזי. השופט עציוני, השופט כהן וממלא מקום הנשיא זוסמן הסכימו עם ההחלטה להפוך את הצו למוחלט, ובכך לחייב את המשיב להנפיק את רישיון העסק לעותרת.