תמ"ש 11107-07-18

תקציר

ההורים, שהיו בעלי משק חקלאי במושב, העניקו אותה במתנה לבנם וכלתם ללא כל תמורה כספית. המתנה נבעה מרצונם של ההורים להבטיח את המשכיות המשק בתוך המשפחה והוענקה לאחר מספר שנים של שכנוע. הבן והכלה התכוונו לעבור לגור בחווה ואף החלו לבנות בה בית. עם זאת, נוצר משבר במערכת היחסים בין ההורים למשפחת בנם עקב התנהגותם המשפילה והרעה של ההורים, מה שהוביל את האחרונים להחליט שלא להתגורר בבית החדש שנבנה. בעקבות זאת הגישו ההורים תביעה לביטול המתנה, בטענה כי היא מותנית במגורי הנתבעים בחווה ובסיוע להם בזקנתם. עוד נטען, כי אי עמידתם של הנתבעים בתנאים נטענים אלה מצדיקה את ביטול המתנה. בית המשפט בחן ביסודיות את חומר הראיות ודחה את טענות ההורים, ולא מצא תנאים בעל פה או מכללא בדבר מגורים או סיוע. נקבע כי התנהגות ההורים הייתה הסיבה העיקרית להחלטת הנתבעים שלא לעבור לגור במשק. השופטת תיארה את התנהלות ההורים בבית המשפט כבוטה ואלימה, והצביעה על דפוס התנהגות שגרם לקריסת היחסים. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות ההורים בדבר טעות או הטעיה, שכן הם היו מנוסים ומבינים את תוצאות מעשיהם. בנוסף, השופטת ציינה כי התביעה הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות, מה שתומך עוד יותר בדחיית התביעה. ההורים חויבו לשלם לנאשמים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 70 אלף שקל בתוך 45 יום. פסק הדין הדגיש את היעדר העילה לביטול המתנה, במיוחד בהתחשב בהסתמכותם הסבירה של הנתבעים על השלמת העסקה, והתיק נסגר.