תר"מ 153/20

תקציר

במסגרת עתירה זו, עומדת לדיון בקשה למתן צו מניעה לפי סעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשכ"ט-1959, בנוגע לפרסום סקר בחירות. העותר, ראש עיריית יבנה ויו"ר סיעה, טוען כי המשיבות פרסמו מודעת בחירות המציגה תוצאות של "סקר" באופן המפר את סעיף 16ה לחוק הבחירות, הקובע הוראות מחייבות לגבי פרסום סקרי בחירות. לטענת העותר, הסקר אינו משקף את דעת הקהל כפי שעולה מסקרים אחרים, וכן פורסם ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות בניגוד לחוק. המשיבות טענו כי הפרסום אינו בגדר "סקר בחירות" אלא "משאל טלפוני", ולפיכך אינו כפוף להוראות סעיף 16ה. הן הסבירו כי המילה "סקר" נרשמה בטעות במודעה הראשונית ותוקנה בפרסומים מאוחרים יותר ל"משאל טלפוני". כמו כן, טענו כי העותר לא ביסס את טענותיו לגבי אי-נכונות הנתונים, והפנו לסקר אחר המציג תמיכה גבוהה יותר במשיבה 1. **ניתוח משפטי:** ועדת הבחירות המרכזית, באמצעות השופט סלים גיובראן, פסקה כי דין העתירה להתקבל בחלקה. ההחלטה מתבססת על מספר עקרונות ופרשנויות משפטיות: 1. **תכלית סעיף 16ה לחוק הבחירות:** הסעיף, שנחקק בשנת 2002, נועד להבטיח שהציבור יוכל לשקול את אמינותם של סקרי בחירות ולבחנם בצורה מושכלת. תכלית זו מכירה בכך שסקרים הם כלים סטטיסטיים הנתונים להטיות ומניפולציות העלולות להטעות את ציבור הבוחרים. 2. **הגדרת "סקר בחירות":** סעיף 16ה(א) מגדיר "סקר בחירות" כסקר הנערך בתקופת הבחירות ובודק דפוסי הצבעה או נושאים הקשורים למועמדים. בית המשפט פירש מושג זה בפרשנות תכליתית, תוך התחשבות באמור בהצעת החוק. 3. **"משאל טלפוני" כ"סקר בחירות":** בית המשפט קבע כי "משאל טלפוני", גם אם אינו מבוסס על שיטות סטטיסטיות מוכרות, נכלל בגדר "סקר בחירות" לעניין סעיף 16ה. זאת, הן על בסיס הגדרת "סקר" במילון והן על בסיס ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף. דברי הכנסת מיכאל איתן, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט בעת חקיקת הסעיף, התייחסו מפורשות למשאלים טלפוניים כפרסומים שעלולים להטעות את הציבור, והצורך להבחינם מסקרים מקצועיים. 4. **מניעת הטעיית הציבור:** השופט הדגיש כי תכלית הסעיף היא למנוע הטעיית הציבור, ובהיבט זה אין נפקא מינא אם מדובר ב"סקר" או ב"משאל". פרסום המציג תוצאות באופן שמבקש לספק לבוחר מידע רלוונטי לקראת בחירתו, מחייב עמידה בדרישות החוק. 5. **מניעת "חלל משפטי":** בית המשפט קבע כי פרשנות שתאפשר למתמודדים להימנע מחובות החוק על ידי כינוי פרסומים כ"משאלים טלפוניים" ולא כ"סקרים", תיצור חלל משפטי, אפליה ושרירותיות, ולכן נדחתה. 6. **הוראות סעיף 16ה:** בית המשפט פירט את דרישות החוק בכל הנוגע לפרסום סקרים: * **סקרים המבוססים על שיטות סטטיסטיות:** יש לפרסם פרטים כגון גודל המדגם, מרווח הטעות, שם מזמין הסקר, ושם עורך הסקר (סעיף 16ה(ב) ו-(ג)). עותק מהסקר בצירוף הפרטים הנדרשים יש להעביר לוועדת הבחירות המרכזית (סעיף 16ה(ה)). * **סקרים שאינם מבוססים על שיטות סטטיסטיות:** יש לציין בהבלטה שהסקר לא התבסס על שיטות סטטיסטיות מוכרות, ולכן אין להסיק ממנו מסקנות לגבי דפוסי הצבעה או עמדות הציבור (סעיף 16ה(ד)). בנוסף, יש לפרסם את שם מזמין הסקר ועורכו. 7. **סמכות ועדת הבחירות:** גם אם היה מקבל את טענת המשיבות כי "משאל טלפוני" אינו בגדר סקר, בית המשפט קבע כי פרסום "משאל טלפוני" ללא ציון מספר הנשאלים או ללא ציון כי אינו מבוסס על שיטות סטטיסטיות, מהווה הטעיית ציבור הבוחרים. במקרים כאלה, ליושב ראש ועדת הבחירות סמכות ליתן צו מכוח סעיף 13 לחוק הבחירות ותכליתו הכללית. **הכרעה:** בסופו של דבר, הוחלט לקבל את העתירה בחלקה. ניתן צו מניעה האוסר על המשיבות לפרסם סקרי בחירות (ובכללם גם "משאלים טלפוניים") בניגוד להוראת סעיף 16ה לחוק הבחירות. כמו כן, חויבו המשיבות לשאת בהוצאות העותר. **חידושים משפטיים:** * **הרחבת ההגנה על ציבור הבוחרים:** ההחלטה מרחיבה את ההגנה שמספק סעיף 16ה לחוק הבחירות, וקובעת כי גם פרסומים המכונים "משאלי טלפוניים" נכללים בהגדרת "סקר בחירות" לצורך איסורי ההטעיה. בכך, נמנע פתח אפשרי לעקיפת החוק על ידי שימוש בטרמינולוגיה חלופית. * **פרשנות תכליתית של חוק הבחירות:** ההחלטה מדגימה שימוש בפרשנות תכליתית של חקיקה, תוך התמקדות במטרותיה של ההוראה (מניעת הטעיית הציבור) ובהיסטוריה החקיקתית שלה. * **השוואת היקף הגנה על "סקרים" ו"משאלים":** בית המשפט אינו מבחין, לעניין מניעת הטעיה, בין פרסום המכונה "סקר" לבין פרסום המכונה "משאל טלפוני", שכן הבעיה האינהרנטית של הטעיית הציבור קיימת בשני המקרים. * **שימוש בסמכות כללית של ועדת הבחירות:** ההחלטה מראה כי גם במקרים בהם ההוראה הספציפית (סעיף 16ה) לא חלה ישירות, ניתן להשתמש בסמכויות כלליות יותר של ועדת הבחירות למניעת הטעיה, כגון סמכות לפי סעיף 13 לחוק.