ת"א 202792/02

תקציר

התובעים, ששקלו לרכוש מגרש בתל אביב, ביקשו מידע על הנכס מעיריית תל אביב ומהוועדה המקומית לתכנון ובנייה, וקיבלו אותו. עם זאת, המידע שנמסר לא גילה כי חלק מהחלקה הופקע. בהסתמך על המידע שהתקבל, המשיכו התובעים ברכישה. רק לאחר הרכישה, בעת הגשת הבקשה להיתר בניה, גילו התובעים את ההפקעה, אשר הפחיתה משווי הנכס. התובעים תבעו את העירייה ואת הוועד על מסירת מידע שגוי ברשלנות, ודרשו פיצויים בסך 498 אלף שקל. הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה וכי לא התרשלו במסירת המידע. בית המשפט מצא כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות וכי הנתבעים אכן התרשלו במסירת מידע חלקי ולא מדויק על הנכס. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי התובעים התרשלו באופן תורם בכך שלא ביצעו בדיקת נאותות משלהם, אשר יכלה לחשוף את ההפקעה. בית המשפט חילק את האחריות שווה בשווה בין הנתבעים לתובעים, והורה לנתבעים לשלם 50% מהנזקים שהוכחו, בסך כולל של 20,425 ₪, וכן 14,000 ₪ הוצאות משפט ואגרות. הנזקים הישירים שנגרמו לתובעים חושבו כשווי הקרקע המופקעת על בסיס המחיר ששולם למ"ר, שהגיע ל-41,840 שקל, שמחציתו חויבו הנתבעים לשלם.