תו"ב 52536-10-15

תקציר

הנאשמים הואשמו בעבירה על חוק התכנון והבניה בכך שבנו תוספת לבניין המגורים שלהם ללא היתר והשתמשו בחלק מהבניין למטרות מסחריות. הם הודו בעבירות אך טענו להגנת הצדק ממניעים פסולים, אכיפה בררנית ופגמים בחקירה. בית המשפט מצא את טענותיהם לא מוכחות. בית המשפט קבע כי הנתבעים זומנו למסור את גרסאתם, כניסתו של מפקח המקרקעין לביתם הייתה חוקית ופעולות האכיפה נגדם היו סבירות ולא סלקטיביות. גם טענות הנאשמים כי כל תושבי כפרם ביצעו עבירות דומות וכי הם קורבנות לאפליה נדחו. בית המשפט הדגיש כי החלת הגנת הצדק בעבירות תכנון ובנייה פוגעת באינטרס הציבורי. בית המשפט הרשיע את הנאשמים בכל הסעיפים, וציין כי התמקדותם בנושאים שוליים הסיטה את תשומת הלב מהראיות עצמן, שנותרו ללא עוררין. פסק הדין דחה את טענות הנאשמים ומצא אותם אשמים בעבירות המיוחסות להם.