ע"פ 774/78

תקציר

בתיק שניהל השופט ברק, נשפט המערער והורשע ברוב קולות בבית המשפט המחוזי בתל אביב ברצח לפי סעיף 214(ב) לפקודת החוק הפלילי, 1936. דעת מיעוט טענה להריגה במקום. ברצח היו מעורבים המערער, שהוגדר כ"ממין זכר", והמנוח, ישראל (פייר) רוזנטל, שנמצא מת עם פצעי דקירה. התביעה ביססה את טיעוניה על הודאותיו של הנאשם, שההגנה ערערה עליהן מאוחר יותר ככפויות והושפעו ממחלת הנפש שלו, סכיזופרניה כרונית. במשפט נמצא המערער כשיר לעמוד לדין לאחר דחייה ראשונית לצורך הערכה פסיכיאטרית. למרות מחלת הנפש שלו, ההודאות נמצאו קבילות וקוהרנטיות, תוך שלילת טענות להשפעה בלתי הוגנת מצד החוקרים. בית המשפט הדגיש את הצורך ב"משהו נוסף", אימות מהותי של הודאות, שנמצא בקוהרנטיות של פרטים וראיות מאששות. בנוסף, ההחלטה על האחריות הפלילית התייחסה למצבו הנפשי אך הגיעה למסקנה כי למרות מחלתו, הייתה כוונה ברורה להרוג, מה שמבסס הרשעה ברצח ולא מצמצם להריגה. בסופו של דבר נדחה הערעור, תוך שהוא מאשר את ההרשעה ומתייחס לאמות מידה פרוצדורליות וראייתיות הנוגעות לבריאותם הנפשית ולהודאות הנאשמים.