בש"פ 2094/97

תקציר

המערער במקרה זה הואשם בעבירות כלכליות שונות וביקש להשתחרר בערבות לפי סעיף 33(ב) לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט המחוזי הטיל ערבויות כספיות והגביל את יציאתו של המערער מהארץ. המערער ערער על החלטה זו, בטענה כי בית המשפט יכול להטיל ערבות כספית רק לפי סעיף 33(ב) ואין לו סמכות להגביל את יציאתו מהארץ. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי לבית המשפט אכן יש סמכות לקבוע תנאים להבטחת הופעתו של הנאשם במשפט, לרבות הפקדת דרכון, בנוסף לערבות כספית לפי סעיף 33(ב). מטרתו של סעיף זה היא להבטיח את נוכחותו של הנאשם במשפט, ויש להתאים את התנאים למטרה זו. על המדינה להראות חשש שהנאשם לא יתייצב בבית המשפט, והאפשרות להימלט מהארץ צריכה להיות סבירה. במקרה דנן, אופי האישומים נגד המערער, לרבות טענות למניפולציות כלכליות והכנות ליציאה מהארץ, הצדיק את התנאים שהציב בית המשפט המחוזי לשחרור בערבות, לרבות הגבלת היציאה מהארץ. בית המשפט העליון הדגיש את הזהירות הנדרשת בעת הגבלת תנועתו של נאשם, אך הגיע למסקנה כי התנאים סבירים ונחוצים להבטחת הופעתו של המערער במשפט. לפיכך, הערעור נדחה, ושחרורו של המערער בערבות, בכפוף לערבויות הכספיות ומגבלות היציאה, אושר.