עפ"ג 25581-06-20

תקציר

מדינת ישראל וגאזי נאטור ערערו שניהם על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בעניין הפרת פקודת היערות על ידי נאטור. נאטור כרת כ-600 עצי אבוקדו בשבי ציון ללא רישיון והעביר את הגדמים לביתו. בית משפט השלום מצא את נאטור אשם אך הטיל קנס נמוך מהקנס המנהלי שקבע המחוקק, יחד עם התחייבות כספית. בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את שני הערעורים, הציע לדחות את הערעורים באופן הדדי, ושני הצדדים קיבלו. עם זאת, בית המשפט המחוזי בחר להרחיב בפסק הדין. בית המשפט הסכים עם טענת המדינה בדבר משמעותם של קנסות מנהליים והצורך להטיל קנסות גבוהים מהם ברוב המקרים כדי להימנע מדיוני סרק. בית המשפט גם הסכים עם עמדת המדינה כי הוספת התחייבות לעונש אינה מצדיקה הפחתה משמעותית של הקנס המנהלי. כמו כן, בית המשפט הכיר בהבחנה בין עצי בוסתן חקלאי לבין עצי יער, דבר המצביע על הצורך בהתערבות חקיקתית להבהרת השיקולים השונים. בית המשפט המחוזי הדגיש את ההקשר הספציפי של עצי האבוקדו ואת מטרת התקנות הרלוונטיות לפקח על כריתתם, והנחה את המדינה לשקול שיפור מתן הרישיונות והפיקוח. לבסוף, שופטי בית המשפט המחוזי הדגישו כי לא היו מטילים קנס גבוה משמעותית מבית משפט השלום וכי כל העלאה צריכה להיות הדרגתית. בהתחשב בשיקולים אלה, הערעורים נדחו, ופסק דינו של בית משפט השלום נותר בעינו.