דב"ע מג/14 - 4

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו של סעיף 37ד לחוק יישוב סכסוכי עבודה ביחס להסכמים קיבוציים והפרתם. סעיף זה מעניק לעובדים או לארגון העובדים שלהם את הזכות לתבוע מעסיק על הפרת הסכם קיבוצי. לבית המשפט יש סמכות לפסוק פיצויים מוגדלים, לרבות פיצויים לא ממוניים. פסק הדין מבהיר כי כוונת המחוקק מאחורי סעיף 37ד לא הייתה להכניס שינויים קיצוניים אלא לתת סעדים נוספים. הוא מבחין בין הסכמים קיבוציים לבין הסדרים קיבוציים, ומדגיש כי רק הראשון מקנה זכויות משפטיות. כמו כן, מתייחסים למעמדם של ארגוני העובדים ומאשרים כי הם יכולים לפתוח בהליכים משפטיים בשם חבריהם. בנוסף, פסק הדין מדגיש את הצורך להוכיח את קיומו והיקפו של נזק הנובע מהוראה שהופרה. במקרה הספציפי, הערעור נדחה בשל היעדר ראיות להוראה שהופרה והאופי הלא ספציפי של הנזקים הנטענים. בית המשפט הדגיש כי יש לפרש את סעיף 37ד בהקשר של דיני חוזים ולא דיני נזיקין. לבסוף, פסק הדין מדגיש כי לא ניתן לפסוק פיצוי מוגדל ללא בסיס ברור, שהיה חסר במקרה זה.