ע"א 8163/05

תקציר

בערעור זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, נדרש בית המשפט לקבוע את תוקפו של הסכם שנחתם על ידי המשיבה מס' 1, אישה הסובלת ממחלת נפש קשה, בנסיבות בהן נכפה לכאורה על ידי בעלה. השאלה המרכזית הייתה האם מצבה הנפשי והכפייה שלה פסלו את הסכמתה לחוזה. בית המשפט המחוזי קבע כי בשל מחלתה הנפשית פיתחה המשיבה תלות משמעותית בבעלה, שלחץ עליה לחתום על ההסכם מבלי להבין את השלכותיו. למרות שהייתה כשירה משפטית באותה עת, בית המשפט מצא כי רצונה החופשי בוטל בשל איומי בעלה, וסיווג את המצב כ"לא נעשה דבר", דוקטרינה המבטלת חוזים כאשר אין הסכמה. בית המשפט בחן את השלכותיה ואתגריה של דוקטרינה זו, תוך שהוא מדגיש את הצורך בנטל הוכחה גבוה ובוחן האם קיימים סעדים חלופיים לצד הכופה. למרות שהמערערת טענה כי אין עילה משפטית לבטל את ההסכם, בטענה לאי ידיעת מצבה של המשיבה וכי היא מבינה את התנאים, בית המשפט תמך בהחלטת בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת חוסר איזון הכוחות וחוסר הבית הפוטנציאלי של המשיבה אם ההסכם יישאר על כנו. ההחלטה הדגישה איזון זהיר בין הגנה על החופש החוזי לבין הבטחת הגינות במקרים קיצוניים של חוסר כשירות נפשית וכפייה. שופטי הערעור הסכימו לאשר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, ודחו את הערעור.