ת"א 24079-07-16

תקציר

בית המשפט פסק לטובת הנתבעים בתביעה שהגיש תובע שרכש דירת מגורים. התובעת תבעה פיצוי בגין מחדלים לכאורה של הנתבעים – עורכי הדין שייצגו אותה בעסקת רכישת הדירה – בשני נושאים נפרדים. ראשית, טען התובע כי הנתבעים לא דאגו לכך שלובי הדירה לא יהיה חסום, כפי שסוכם לכאורה. בית המשפט מצא כי התובעת כבר קיבלה פיצוי על כך בתביעה קודמת נגד היזמים, רסקו, וכי ניסתה להסתיר את העובדות הנוגעות להסדר הפשרה שהושג באותו מקרה. התובע תבע פיצוי כפול, שלא הותר לו. בית המשפט ציין כי עקרון השבת המצב לקדמותו הוא עקרון יסוד בדיני הנזיקין, והתובעת כבר פוצתה כראוי בגין הנזק שנגרם כתוצאה מחסימת הלובי. שנית, התובע טען כי הנתבעים לא דאגו לכך שהדירה תצפה לעיר העתיקה, כפי שהובטח. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו וכי הנתבעים לא התרשלו בעניין זה. טענת התובעת כי ביקשה מהנתבעים להבטיח תצפית בלתי מופרעת על העיר העתיקה התבססה על אמירה אחת מעורפלת בעל פה, אשר סותרת ראיות אחרות. בנוסף, קבע בית המשפט כי חובת הזהירות של הנתבעים אינה משתרעת על מעקב אחר בנייה פוטנציאלית העלולה לחסום את הנוף. התובעת גם לא ניהלה חקירות משלה בנושא, ובית המשפט מצא כי אין זה סביר שהיא ובעלה הניחו שהנוף יישאר ללא הפרעה לנצח. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענות התובעת בדבר הנזק שנגרם כתוצאה מהראייה החוסמת, שכן ראיותיה לא היו מספיקות לתמיכה בטענתה. מנגד, מראיות הנתבעים עולה כי הנוף של העיר העתיקה הנשקף מהדירה כבר נחסם על ידי עצים, גם ללא בניית הבניין הסמוך. לאור ממצאים אלה, דחה בית המשפט את טענות התובעת והורה לה לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.