תלה"מ 15749-02-21

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם יש לבחון מחדש את ההסכם הקיים בדבר מגורי הקטינים. השופט פותח בפירוט השיקולים המשפטיים העומדים בבסיס בקשה זו, ומדגיש כי הנסיבות החדשות חייבות להיות כה משמעותיות המצדיקות שינוי, וכי כל שינוי חייב להיות לטובת הקטינים. לאחר מכן פונה השופט לנסיבות הספציפיות של המקרה. קיימת מחלוקת בין ההורים הגרושים לגבי פרשנות ההסכם, כאשר האב טוען כי הוא מקנה לו את הזכות להחליט אם לארח את הקטינים בסופי שבוע. השופט קובע כי יש לפרש את ההסכם לטובת האם, ומחייב את האב לארח את הקטינים בכל סוף שבוע שני. פסק הדין של השופט מבוסס על טובת הקטינים ומדגיש את החשיבות של קשר יציב ותכוף עם שני ההורים להתפתחותו הבריאה של הילד. השופטת מקבלת את המלצותיה של עובדת סוציאלית שמונתה לחקור את המקרה, שהציעה לאב הסדרי מגורים מחייבים פעמיים בשבוע ובחגים מסוימים, תוך הגדלה הדרגתית של זמן השהייה עמו והכללת לינה. השופט נעתר לבקשת האם לאכוף את הסדרי המגורים, אך אינו מטיל על האב סנקציה מראש, מתוך סברה כי הדבר אינו מועיל. במקום זאת, השופט מעניק לאב ארכה של 30 יום להכין את דירתו לביקורי הקטינים, ומורה על כניסתן לתוקף של שאר המלצות העובדת הסוציאלית. לבסוף, מצווה האב לכסות את הוצאותיה המשפטיות של האם, ופסק הדין יפורסם תוך השמטת פרטים מזהים.