ת"פ 3962/08

תקציר

בית המשפט קיבל בקשה לפיצוי בגין מעצרו ומאסרו של המבקש בעקבות זיכויו. המבקש נעצר בגין עבירות סמים, אך זוכה בשל כישלון התביעה להוכיח את היסוד העובדתי של העבירות המיוחסות לו. המבקש מבקש פיצויים מהמדינה, בטענה כי לא היה בסיס סביר להגשת כתב האישום נגדו וכי המעצר הממושך מהווה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי. עם זאת, התביעה מגנה על החלטתה להגיש כתב אישום ומתנגדת לפיצויים. לבית המשפט שיקול דעת לפסוק פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין אם מצא כי לא היה יסוד סביר להאשמה או אם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת. במקרה דנן, בית המשפט מוצא כי החלטת התביעה להגיש כתב אישום הייתה סבירה וזהירה, ולפיכך בקשת המבקש לפיצוי בעילה של "חוסר בסיס לאשמה" נדחית. עם זאת, בית המשפט מוצא כי קיימות נסיבות נוספות המצדיקות פיצוי חלקי. נסיבות אלה כוללות את אופי זיכויו של המבקש, שהיה מוחלט, ואת התנהלות התביעה לאחר הצגת ראיותיה, אשר הייתה צריכה להביא אותה לבחון מחדש את המשך מעצרו של המבקש. עם זאת, התנהלותו של המבקש לאורך כל ההליך המשפטי, שהתאפיינה בסירובו לסיים את המשפט למרות שהיו לו ספקות לגבי ראיות התביעה, תרמה אף היא למשך מעצרו. כך, זכאי המבקש למחצית מהפיצוי הפוטנציאלי בגין ימי מעצרו בעקבות ראיות התביעה, וכן למחצית שכר טרחת עורך הדין הקבוע בתקנות הרלוונטיות.