ב"ל 71120-10-18

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב השאלה האם פגיעה של עובד במהלך פעילות בחופשה שאורגנה על ידי ועד העובדים במקום העבודה יכולה להיחשב כתאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. החוק מגדיר תאונת עבודה כאירוע המתרחש במהלך העבודה או מטעם המעסיק. הפסיקה הרחיבה הגדרה זו כך שתכלול גם פעילויות אגב עבודה, פעילויות פנאי ואירועים חברתיים, בתנאי שיש זיקה לעבודה או עניין ישיר של המעביד בפעילות. בית המשפט בחן את נסיבות המקרה ויישם מבחנים מפסקי דין קודמים, בפרט לגבי האינטרס הישיר של המעסיק, ארגון ויוזמה, מימון, תכנים חינוכיים ואינטרס המעסיק באיחוד. מהראיות עולה כי ועד העובדים יזם, ארגן ומימן את הטיול שבו נפגע העובד, תוך שימוש בתקציב רווחה שניתן בחלקו על ידי המעסיק. למעסיק לא הייתה מעורבות ישירה בנסיעה והוא לא חייב את העובדים להשתתף. המסלול היה חסר כל תוכן הקשור לעבודה או ללימודים והיה חופשה משפחתית בלבד. בית הדין מצא כי למעסיק היה אינטרס עקיף וכללי באיחוד עובדים, אך לא משהו ספציפי לנסיעה. כתוצאה מכך, בית הדין קבע כי העובד לא הוכיח כי האירוע התרחש תוך כדי ביצוע פעילות אגבית לעבודה. פעילות החופשה נעדרה קשר ישיר למעסיק, וסיווגה כפעילות רווחה. לפיכך, נדחתה התביעה להכרה באירוע כתאונת עבודה. לאור אופי המקרה, חויב העובד לשלם לנתבעת הוצאות בסך של 1,500 ₪.