ת"א 14250-06-18

תקציר

בפסק הדין מובהר כי פעילות הנתבעים בארץ ובחו"ל בכל הנוגע לשימוש בקניין רוחני הינה נפרדת, בשל הבדלים באופי הפעילות ובסיסה החוזי. פעילותה של הנתבעת בחו"ל, שכללה תיווך בהסכמי זיכיון בין התובעת לזכיינים זרים, חייבת להיפסק לאלתר מאחר שלא התנהלה על פי הסכם תקף בכתב. עם זאת, פעילותה של הנתבעת בישראל, שבמרכזה שימוש בסימן המסחר "מוצר השנה" במסגרת הסכם זיכיון משנת 2004, תימשך. הסכם זה, למרות שלא בוצע באופן פורמלי עם התובעת, נחשב תקף בהתבסס על התנהלות שני הצדדים לאורך השנים. בית המשפט לא מצא כל ראיה למשבר אמון הנובע מפעילותה של הנתבעת בישראל המצדיק את ביטול הסכם הזיכיון. טענות התובעים נגעו בעיקר לפעילותו של הנתבע בחו"ל ולהתנהלותו הפרטית, שבית המשפט ראה בה בנפרד מפעילותו בישראל. מאחר שבהסכם הזיכיון היו סעיפים ספציפיים בדבר ביטול, החזקה כי חוזים אינם קבועים אינה חלה במקרה זה. ככלל, התביעה נגד הנתבעים בגין פעילותם בישראל נדחית, ושני הצדדים יישאו בהוצאותיהם המשפטיות. פסק דין זה אינו מונע מהתובעים להגיש תביעות עתידיות הקשורות לאובדן האמון, ככל שיתעוררו ראיות חדשות.