ע"א 5374/13

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות הסכם רישיון לתחנת מעבר בין מושב עין יהב לאגרקסקו. הרישיון, שהיה אמור להתקיים ל-20 שנה, התווה את התנאים שבהם הסכימו הצדדים לפעול. על פי סעיף 3.2 לרישיון, אם אגרקסקו תפסיק מרצון את פעילותה לפני תום התקופה מסיבות שאינן הפרה על ידי עין יהב, תחנת המעבר תימסר לעין יהב. לעומת זאת, אם הפסקת הפעילות של אגרקסקו נגרמה כתוצאה מהפריצה של מושב עין יהב, אזי עין יהב תצטרך לפצות את אגרקסקו על עלויות הקמת התחנה. עוד נקבע ברישיון כי אגרקסקו תהיה רשאית להסיר כל יחידות קירור וציוד נייד המותקנים בתחנה. בית המשפט המחוזי פסק בעבר לטובת מושב עין יהב, וקבע כי התרחיש שהתקיים, בו הופסקה פעילות תחנת המעבר עקב חדלות פירעון של אגרקסקו, נופל בגדרו של סעיף 3.2. אולם בית המשפט שלערעור חלק על פרשנות זו. בית המשפט קבע כי סעיף 3.2 מתייחס באופן ספציפי לתרחיש שבו אגרקסקו החליטה מרצון להפסיק את פעילותה, ולא לתרחיש שבו הפעילות הופסקה בשל נסיבות שאינן בשליטתה, כגון חדלות פירעון. לפיכך, ההפסקה הכפויה של פעילות התחנה שנבעה מצרותיה הכספיים של אגרקסקו לא הצדיקה את הסעד הקיצוני של העברת התחנה למושב עין יהב. עוד ציין בית המשפט שלערעור כי בית המשפט המחוזי התקשה לבסס ממצאים עובדתיים בשל היעדר דיון בנושא. לפיכך, הוחלט להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך קיום דיון, הצגת ראיות וקביעה האם אגרקסקו הפרה את הסכם ההפעלה, אילו נזקים (אם בכלל) נגרמו למושב עין יהב ואילו סעדים עשויים להיות זכאים למושב עין יהב. החלטת בית המשפט המחוזי בדבר המחאת הזכויות לקבוצת ביקל במסגרת מכירת עסקיה של אגרקסקו לא נפגעה. הערעור התקבל, החלטת בית המשפט המחוזי בעניין תחולת סעיף 3.2 בוטלה, ומושב עין יהב חויב לשלם הוצאות לקופת הפירוק ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪.