עמ"ה 377/02

תקציר

פסק הדין דן בהבחנה בין תכנון מס לגיטימי ולא לגיטימי לבין האינטרס הציבורי בגביית מס שוויונית. היא בוחנת את העסקה בין המערערים לבין קפריס, ומוצאת כי הייתה לה תכלית כלכלית ממשית אך הלבוש המשפטי לא תאם את העסקה בפועל. מסקנת פסק הדין היא כי העסקה הייתה מכירת מניות ולא הקצאה ללא תמורה, כפי שטענו המערערים. בית המשפט קובע את התמורה שהתקבלה בגין המכירה, לרבות 580,000 ₪ ששולמו בגין חובות המערערת ודיבידנדים מועדפים, ודוחה את ערעור המערערת על מיסוי רווחי הון. פסק הדין מתייחס גם לחיובים נוספים בצו השומה, לרבות יתרת כרטיס החוזה, הפרשי שווי הרכב והוצאות מימון. החוק קובע כי יתרת כרטיס החוזה היא הלוואה שיש לחייב במס בהתאם ומבטל את הוספת הפרשי שווי הרכב לשנות המס 1997 ו-1998. באשר להוצאות מימון, פסק הדין מאפשר ניכוי הוצאות ריבית על ההפרש שבין הלוואות החברה לבין חובו של המערער לחברה. לבסוף, חויבו המערערים לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן לטובת המשיב.