רע"א 10316/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על החלטת בית המשפט המחוזי להחזיר פסק בוררות להשלמתו. פסק הבוררות ניתן בעקבות סכסוך שהתעורר ארבע שנים לאחר ששני הצדדים סיימו את עסקיהם המשותפים. פסק הבוררות דחה במידה רבה את רוב התביעות שהוגשו על ידי צד אחד, שבח, שביקש מבית המשפט לבטל את הפסק, בטענה כי הבורר חרג מסמכותו ולא הכריע בעניינים שהוגשו לו. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של שבח אך קבע כי יש להחזיר את פסק הבוררות לבורר לצורך השלמתו בשני עניינים. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. בערעור הראשון, שהוגש על ידי שבח, נטען כי הבורר אכן נעדר סמכות וכי יש לבטל את פסק הבוררות, וכי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנותו להחלטת הבורר בשתי הזדמנויות. גרינפלד, המשיב בערעור הראשון והמבקש בערעור השני, טען כי החלטת בית המשפט המחוזי האריכה את הסכסוך שלא לצורך וכי די היה בפסק הבוררות ואין להחזירו להשלמתו. עוד טען גרינפלד כי הבורר הכריע בכל השאלות באופן ברור ואין לפסול אותו. לאחר שיקול דעת מעמיק נדחו הערעורים ללא צורך בתגובה. פסק הדין הדגיש את עקרון הריסון השיפוטי בהליכי בוררות וקבע כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות היא חריגה ומוגבלת למקרים המעלים שאלה משפטית מיוחדת או מחייבים התערבות למניעת עוול. השופט הגיע למסקנה כי המקרה אינו מעלה סוגיות כאלה וכי יש לקיים את החלטת בית המשפט המחוזי, ובכך לדחות את שתי הבקשות.