עת"מ 33905-02-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למאות עתירות ובקשות שהוגשו לאחרונה על ידי אזרחים זרים המבקשים מקלט בישראל, בטענה כי נשקפת להם סכנת חיים במדינות מוצאם מסיבות שונות כגון סכסוכים פליליים, בעיות כלכליות או איומים אישיים. המדינה, לעומת זאת, טוענת כי עתירות אלה הן ניסיונות סרק להאריך שהות בישראל מטעמים כלכליים. השאלה המרכזית היא האם ניתן להחיל רטרואקטיבית את נוהל המקלט החדש שיושם ב-2 בינואר 2011 על בקשות שהוגשו לפני מועד זה. הנוהל הישן כלל סינון ראשוני של נציבות האו"ם לפליטים, ואילו הנוהל החדש מסמיך את היחידה לקביעת מעמד פליט לדחות בקשות על הסף לאחר ראיון בסיסי. בית המשפט קובע כי הנוהל החדש הוא סביר ומידתי, ומטרתו להתמודד עם גל בקשות המקלט, שרובן חסרות שחר. השופט מדגיש את הצורך להבחין בין עתירות ראויות לשבח לבין עתירות קלות דעת. הוא מתווה גישה בת שלושה שלבים לצווי ביניים: (א) יש לדחות על הסף עתירות חסרות שחר, במיוחד אם הן מבקשות להאריך שהות בלתי חוקית או נעדרות ראיות לסכנת חיים; (ב) עתירות המצביעות על סכנה לכאורה לחיי המבקש יינתן צו מניעה ויקבעו לדיון; ו-(ג) מקרים אחרים ייחשבו על בסיס מאזן הנוחות. השופט גם מדגיש כי על עורכי הדין לבחור בקפידה תיקים עם מצבים של סכנת חיים אמיתית כדי למנוע מבול של עתירות חסרות שחר. בהתייחסו למקרה הספציפי של אזרח תאילנדי ששהה בישראל באופן בלתי חוקי במשך עשרה חודשים לפני שהגיש בקשת מקלט, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה בעתירתו. היא שוקלת את בקשתו המאוחרת, את המניעים הכלכליים שהוזכרו בראיון, את טענות האיום המעורפלות ואת הדמיון בין עתירתו לאחרות שהגיש עורך דינו. כתוצאה מכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי אין ראיות לסכנת חיים ודוחה את העתירה על הסף, מבלי להיעתר לבקשה החלופית לזמן בקשת מקלט במדינה אחרת. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, והשופט אינו מחייב את עורך דינו של העותר בהוצאות אישיות.