ת"א 53748-12-14

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך כספי בין התובע, אהרון קופרשמידט, לבין הנתבעים: בנק הפועלים בע"מ, המיוצג על ידי עו"ד אלישע כהן, והנהלת בתי המשפט. בשנת 2005 הגיש הבנק תביעה נגד קופרשמידט על סכום קבוע של 41,520 שקל, לה התנגד. בדיון שנערך בדצמבר 2007 הסכים קופרשמידט לפסק הדין, אך ביקש להעביר אליו את פסק הדין לעיון לפני חתימתו. בית המשפט קיבל את בקשתו והורה לבנק להגיש פסק דין לחתימה, שנחתם על ידי הרשם ביום 17.12.2007. עם זאת, קופרשמידט טען כי פסק הדין לא הועבר אליו, מה שהוביל אותו להגיש בקשה לביטול פסק הדין בשנת 2008. בית המשפט דחה את בקשתו, מה שגרם לו להגיש תביעה בשנת 2014 נגד הנתבעים בגין נזקים שנבעו מאי העברת פסק הדין לכאורה. קופרשמידט טען כי התנהלות הנתבעים גרמה לו לקריסה כלכלית, ותבע פיצויים בסך 100 אלף שקל. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי התביעה משוללת כל יסוד, כי הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות, וכי הם אינם אחראים לצרותיו הכלכליות של קופרשמידט. הם גם הפעילו חסינות שיפוטית, בטענה כי פקיד בית המשפט פעל במסגרת תפקידו. בפסק הדין פסקה השופטת שרה דברת לטובת הנתבעים, וציינה כי קופרשמידט לא הצליח להוכיח שהתוצאה הייתה שונה אילו עיין בפסק הדין לפני חתימתו. היא הדגישה כי פסק הדין התבסס על פסק דין שהסכים לו קופרשמידט וכי סכום החוב אינו מותנה בפסק הדין. בנוסף, קופרשמידט לא הביא ראיות מספיקות כדי לתמוך בנזקיו הנטענים או לבסס קשר סיבתי בינם לבין התנהלות הנתבעים. עוד הזכיר השופט דברת כי ביתו של קופרשמידט נמכר לפני חתימת פסק הדין, ובכך ערער את טענותיו בדבר השפעת פסק הדין על המכירה. כמו כן, היא מתחה ביקורת על קופרשמידט על כך שהסתמך על החלטת נציב קבילות השופטים, שאינה קבילה כראיה, ועל כך שלא השיב לטענות הסף של הנאשמים בדבר התיישנות וחסינות שיפוטית. בסופו של דבר, השופט דחה את התביעה, וקבע כי היא מופרכת ולא היה צריך להיות מוגשת מלכתחילה. קופרשמידט חויב לשלם לכל אחד מהנאשמים שכר טרחה בסך כולל של 35,000 ₪. החלטת השופט ניתנה בהיעדרם של הצדדים ביום 7.7.2016.