ה"פ 1193/04

תקציר

המבקש, נהג אוטובוס החבר באגודה השיתופית המשיבה משנת 1971, ביקש לבטל את סמכותו של בית הדין לחברי האגודה בהרכבו הנוכחי לדון בעבירות פליליות של מרמה ומעילה נגדו. הוא טען כי בית המשפט, המורכב מחברים שאינם משפטנים שנבחרו על ידי הסיעה השלטת באגודה, נעדר את הסמכות לטפל בטענות פליליות חמורות כאלה ועליו לכלול שופטים משפטנים. עוד טען כי תקנון האגודה ותקנון חוק החברים מהווים חוזה אחיד עם התניות מפלות. המשיב טען כי בתי המשפט כבר אישרו את הרכב בתי הדין הפנימיים שלהם וכי על המבקש למצות תחילה את כל ההליכים שם בטרם יפנה לערכאות הרגילות, שהוא הסכם וולונטרי בין החברים לבין האגודה. בתי המשפט הדגישו בעבר את החשיבות לאפשר לבתי הדין המשמעתיים לדון בעניינים פנימיים ולהתערב רק במקרים מצומצמים של פגיעה בצדק הטבעי או חריגה מסמכות. השופט מצא כי טענותיו של המבקש כבר נשקלו ונדחו, וכי אין ראיות לחוסר צדק או משוא פנים בעניינו. השופטת הכירה בכמה פגמים במערכת בתי המשפט של החברים, אך לא מצאה כל סיבה לדחות מן היסוד את קיומה או את סמכותה, במיוחד נוכח האינטרס של האגודה לקיים מנגנון שיפוטי פנימי. יתר על כן, כללי חוק החברים נחשבו לחוזה אחיד אך התנאים בדבר מינוי חברים והליכים משמעתיים לא נחשבו מפלים. לפיכך, הבקשה נדחתה, והמבקש חויב לשלם את הוצאות המשיב.