ת"א 15979-05-21

תקציר

פסק הדין דן בבקשה לסעד זמני שביקשו התובעים למנוע מהנתבע הסגת גבול במקרקעיהם וביצוע פעולות בנייה הקשורות לפרויקט אנרגיית רוח. בית המשפט בוחן תחילה את הוראות החקיקה הרלוונטיות ואת העקרונות למתן סעד זמני, תוך שימת דגש על הצורך בראיות לכאורה ועל מאזן הנוחות. לאחר מכן הוא מתייחס לטענות הנתבע בדבר סמכות השיפוט המהותית וזהות הסעדים המבוקשים. בית המשפט דוחה טענות אלה וקובע כי יש לו סמכות לדון בהחזקה במקרקעין ובשימוש בהם וכי הסעד הזמני המבוקש נבדל מהסעד העיקרי. בית המשפט בוחן גם את ניקיון ותום ליבם של המבקשים, ודוחה את טענת הנתבע כי המבקשים פועלים בחוסר תום לב. בהתייחסו לגופה של הבקשה, מציין בית המשפט כי סיכויי ההצלחה של המבקשים בתביעה המהותית אינם גבוהים. נמצא כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות להחזקתם ולבעלותם על הקרקע, ובמקום זאת הסתמכו על מפות לא ברורות ועל תצהירים של יחידים המעידים לא פעם על זכויותיהם של אחרים. בנוסף, בית המשפט מציין כי הנזקים הנתבעים על ידי המבקשים הם כספיים בעיקרם וניתן לפצותם, כאשר הפרויקט משרת את האינטרס הציבורי בשימוש באנרגיה מתחדשת. בהתחשב במאזן הנוחות, בית המשפט מגיע למסקנה כי הנזק הפוטנציאלי למבקשים עולה על הפגיעה בנתבע ובאינטרס הציבורי אם יינתן הסעד הזמני. לאור ממצאים אלה, מחליט בית המשפט לדחות את הבקשה לסעד זמני. עם זאת, על מנת לאפשר למבקשים שהות להגיב, בית המשפט מורה להשאיר את הסעד הזמני על כנו עד ליום 30.4.2022, ופוסק הוצאות משפט לנתבע.