ע"א 8824/07

תקציר

המערערים ביקשו להשיב לעצמם קרקע הנמצאת בתוואי המתוכנן של הרכבת הקלה, בטענה כי מאחר שהרכבת הקלה תעבור מתחת לאדמה, יש להשיב להם את פני השטח. הם אמנם הכירו בכך שהקרקע נחוצה כיום לבנייה, אך ביקשו את החזרתה עם השלמתה. בתחילה, בית המשפט המחוזי לא הורה על מסירת הקרקע, תוך שהוא מטיל ספק בנחיצות ההפקעה לטובת הרכבת הקלה, אך התיר דיון חוזר בעתיד. המשיב פעל להפקעה, הגיש בקשה חדשה לפי פקודת המקרקעין, תוך ציון צורך דחוף בשל התחייבויות חוזיות, מה שהוביל את בית המשפט להיעתר לסילוק המערערים מהמקרקעין. המערערים טענו כי אין להסתמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי על חוות דעת מומחה שחזרה בה, והציעו חלופות כמו הפקעה חלקית. לטענתם, לא תוכננה סלילת כביש מיידית על פי תכנית 1200, וכי טענותיהם בדבר שימוש הכרחי בקרקע וחוסר עקביות תכנונית לא זכו למענה הולם. עם זאת, בית המשפט מצא כי מבחינה משפטית יש להעביר את החזקה משום שהמערערים עצמם הכירו בנחיצות הקרקע הנוכחית, ולכן טענותיהם נגד הפקעה אינן מבוססות בהקשר פרוצדורלי זה. בית המשפט שב והדגיש כי הצורך הכולל בהעברת חזקה מהירה מצדיק את דחיית הערעור, וציין כי ערעור ישיר על מידתיות ההפקעה ועל ההקשר התכנוני שלה יכול להידרש בנפרד. משכך, נדחה הערעור כאשר המערערים חויבו בתשלום אגרות בית משפט, והסתיים ללא בחינה נוספת של תוקף התקיפה העקיפה או טענות לפסק דין ראשוני.