רע"ב 5340/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז לוד. פסק הדין המקורי קיבל את עתירת המשיב כנגד החלטת ועדת השחרורים לשחרר את המבקש, המרצה עונש בגין עבירות מין בקטין עם מוגבלות שכלית. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי החלטת ועדת השחרורים חרגה ממתחם הסבירות, שכן לא שקלה די הצורך את כל הגורמים הנדרשים, לרבות חוות הדעת של הרשות לשיקום האסיר כי המבקש אינו מתאים לתוכנית שיקום. המבקש ניסה לערער על פסק דין זה פעמיים אך ללא הצלחה. בבקשה האחרונה, שהובילה לפסק דין זה, נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על מידע והנחות לא מדויקות, וכי הוא נתן משקל רב מדי לגורמים מסוימים, תוך התעלמות מנתונים רלוונטיים אחרים. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי הבקשה לא העלתה שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית מעבר לנסיבותיו הפרטניות של המבקש. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, תוך קיום פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק דין זה מדגיש את החשיבות של קיום ההליכים והשיקולים הנדרשים לשחרור על תנאי ומדגיש את העילות המצומצמות שעליהן ניתן לערער על החלטות מסוג זה.