דב"ע מט/26 - 0

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על פסק דין של בית הדין האזורי תל אביב-יפו, שקבע כי המוסד לביטוח לאומי מחויב לשלם פיצויי פגיעה בעבודה. התאונה אירעה כאשר המשיב נחתך בברזל ולאחר מכן קיבל דמי פגיעה בעבודה במשך 94 ימים. בהמשך, ביקש המשיב להיבדק על ידי ועדה רפואית לקביעת דרגת הנכות שלו, שנמצאה על 0%. לאחר מכן הגיש המשיב שני אישורים רפואיים נוספים לפיהם נבצר ממנו לעבוד בתקופה מסוימת, אך המכון דחה את טענתו בנימוק של חוסר קשר בין האירוע לבין חוסר היכולת לעבוד. בית הדין האזורי פסק לטובת המשיב, אך המכון ערער וטען כי שתי תקופות אי הכושר לעבוד נבדלות זו מזו וכי אין לחייב את המכון בתשלום פיצויי פגיעה בגין התקופה השנייה. ערכאת הערעור הסכימה עם המכון, וקיבלה את פרשנותו לחוק הרלוונטי לפיה דמי הפגיעה מוגבלים לעשרים ושישה שבועות לכל היותר. פסק הדין מבהיר את משמעותה של "תקופת דמי הפגיעה", ומאשר כי מדובר בתקופה קצובה של עשרים ושישה שבועות, שלאחריה מסתיימת הזכאות לדמי פגיעה. החלטה זו באה להבהיר את הנושא ולהדגיש את אופיים הזמני והמיידי של פיצויי פגיעה בעקבות תאונת עבודה. לפיכך, הערעור מתקבל, וסירוב המוסד לשלם דמי פגיעה בעבודה לאחר התקופה הראשונה נחשב כחוקי.