ת"א 2309/04

תקציר

התובע, שהיה המתלונן בתיק פלילי, תבע את הנתבע, הנתבע בתיק הפלילי, על פיצוי של 55,000 ₪ בגין נזקים שנבעו לכאורה מתקיפה ואיומים. על פי החשד, הנתבע היכה את התובע באגרופים בחזהו, שבר את צלעותיו, ואיים עליו בקשרים למאפיה. בתיק הפלילי הואשם הנאשם תחילה בתקיפה הגורמת חבלה ואיומים; עם זאת, האישומים הופחתו, והנאשם לא הורשע אלא נאלץ לשלם פיצוי כספי וסמלי לתובע. בתביעה האזרחית נטען כי מעשיו של הנתבע גרמו לתובע נזק כבד ותבעה פיצוי בגין נזקים פיזיים ונפשיים. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי נזקיו של התובע, אם בכלל, נבעו מאירוע אחר שאינו קשור אליו. במהלך המשפט עדותו של התובע הייתה בלתי עקבית ובלתי אמינה, ועדיו לא תמכו בטענתו. לעומת זאת, הנאשמים ועדיהם הותירו רושם אמין על בית המשפט. נמצא כי התובע לא הוכיח את טענתו, והתיק הפלילי לא תמך בתביעתו. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה, וקבעה כי הנתבע לא גרם לנזקים הנטענים של התובע. כמו כן הורה השופט לתובע לשלם לנתבע הוצאות סמליות בסך 5,000 ש"ח, תוך הפעלת איפוק לאור התנהלות התובע ותוצאות התיק. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והעניק להם זכות ערעור תוך 30 יום. פסק דין זה ניתן ביום 27.9.2006.