ה"פ 59251-05-15

תקציר

פסק דין זה עוסק בזכות החזקה בחלקת אדמה המכונה מגרש C15 או מגרש מס' 143, הנמצא באדמות שפרעם, ששטחה כ-500 מ"ר. המחלוקת היא בין הנתבע מס' 169, מר עאבד, לבין הנתבע מס' 170, מר ניזאר. שני הנתבעים טוענים לזכויות בלעדיות בקרקע על בסיס הסכמים שנעשו עם קורבט ישראל בע"מ, החברה שהחזיקה בקרקע באותה עת. בהסכם של מר עאבד, מיום 2.11.02, נאמר בבירור כי הנכס הנמכר הוא מגרש 143, ומר עבד והעד שלו, מר פארס, טענו כי מר עבד השתלט על הקרקע מיד לאחר שרכש אותה, גידר ויישר את הקרקע והשתמש בה לעבודות קבלניות. בינתיים, ההסכם של מר ניזאר, מיום 6.6.01, התייחס תחילה למגרש 146, אך נספח לא מתוארך החליף לכאורה את מספר המגרש במגרש 143. מר ניזאר ועדיו טענו כי הקרקע הייתה בבעלותו מאז שרכש אותה, וביצע עבודות שונות כגון בניית קירות והתקנת שער. עם זאת, השופט מצא את גרסתו של מר עאבד לאירועים אמינה יותר. זאת, בשל מספר סתירות בחקירתו הנגדית של מר ניזאר ובעדויות עדיו, וכן בשל הימנעותו של מר ניזאר מלהציג ראיות מסוימות. יש לציין כי מר ניזאר לא הציג את ההסכם המקורי או את ייפוי הכוח המוזכר בתצהירו, ואף לא יכול היה להסביר מדוע מסמכים אלה לא הוגשו לרשויות המס או ללשכת רישום המקרקעין. יתר על כן, השופט ציין כי התנהלותו של מר ניזאר בכך שלא השתמש בקרקע מאז שנת 2013, אז הוצא צו מניעה בעקבות תביעה של מר עאבד, מצביעה על כך שמר ניזאר לא באמת האמין שיש לו זכות להשתמש בקרקע. בנוסף, הצביעה השופטת על סתירות בין הסכמתו של מר ניזאר לבין הנספח אליה, והסקיצה המצורפת לשני המסמכים. מהסקיצה שצורפה לתצהיר הסכם המכר של מר ניזאר עולה כי המגרש הנמכר הוא מגרש 155 ולא מגרש 143 כאמור בהסכם ונספחיו. הסברו של מר ניזאר לפער זה לא היה משכנע. מנגד, הציג מר עבד את הסכם המכר המקורי, שצורף אף הוא לדוחות שהוגשו לרשויות המס, התומכים בטענתו כי רכש את מגרש 143. לפיכך פסק השופט לטובת מר עאבד, וקבע כי הוא זכאי לחזקה בלעדית במגרש 143 ויש לרשום אותו כבעליו. מר ניזאר חויב לשלם למר עאבד את הוצאותיו בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. מאחר שמר ניזאר נותר ללא חלקה תואמת, מונה מומחה בית המשפט לאתר ולהציע לו חלקה חלופית התואמת את זכויותיו בקרקע. למר עבד ניתנה גם האפשרות לפנות לבית המשפט המתאים אם הוא סבור שהוא זכאי לחלקה גדולה יותר. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.