עת"מ 1576/08

תקציר

העותר, יצרן משאבות ומערכות טיהור, ביקש הנחה בארנונה מעיריית לוד, כפי שהובטח לכאורה כאשר העותרת העבירה את עסקיה מבני ברק ללוד בשנת 2007. ההבטחה פורטה במכתב מעיריית לוד, ובו נקבעה הנחה במס בשיעורים מדורגים אם החברה תעביר את פעילותה. עם זאת, העירייה נמנעה מלהעניק את ההנחה, בנימוק של אי עמידה בתנאים הקבועים בתקנות הסדרי משק המדינה לקבלת הנחה על "תעשייה חדשה", לרבות שיעור אבטלה של לפחות 10.5% בלוד. העותרת טענה כי הסתמכה על הבטחת העירייה כשהחליטה לעבור והאשימה את העירייה בכך שפעלה בחוסר תום לב בכך שהסתירה את התנאים. העירייה, לעומת זאת, טענה כי ההבטחה מותנית במילוי דרישות החוק וכי היה על העותרת להבהיר את התנאים בעצמה. בנוסף, ההבטחה לא נחתמה על ידי הרשויות העירוניות הנדרשות ולא קיבלה את האישורים הנדרשים, מה שהופך אותה לחוזה בלתי חוקי. בית המשפט קבע כי המכתב אינו מהווה הסכם חוזי מחייב, וטענת העותרת כי התנאים הוסתרו אינה מבוססת. זאת ועוד, הסתמכותה של העותרת על ההבטחה לא הייתה מוחלטת, שכן שיקולים אחרים הניעו את המהלך. פסק הדין גם מתח ביקורת על התנהלות העירייה כבלתי ראויה, אך בסופו של דבר דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי ההבטחה נעדרה את היסודות הנדרשים כדי להיחשב כמחייבת, ובקשת העותרת להנחה במס נדחתה. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין לעירייה.