רע"א 1242/21

תקציר

בפסק דין זה שדן בבקשה למתן רשות ערעור, בחן בית המשפט את דחיית הערעור על החלטה שדחתה בקשה לפי תקנות העיון החוזר. להבדיל מהחלטות רגילות, סירוב לפי תקנות אלה מסמן את "סוף פסוק" עבור המבקש, שאינו צד להתנהל ולכן אינו יכול לערער על פסק הדין הסופי. בית המשפט בחן את הערעור על פי אמות מידה דומות לאלה שהוחלו לאחר פסק הדין, ובעיקר בחן את ההשפעה הפוטנציאלית על זכויות המבקש ויעילותו הפרוצדורלית. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין צורך במתן רשות ערעור, שכן עדיין ניתנה למבקש האפשרות לבקש עיון במסמכים במסגרת ההליכים המקדמיים. בנוסף, הסיכוי שערעור יצליח נחשב נמוך. על פי תקנה 4(א) לתקנות העיון, כל אדם רשאי לבקש עיון חוזר בתיק בית משפט, אלא אם כן הדבר נאסר על פי דין, ועל כן מוטלת עליו החובה להצדיק בקשות כאמור. עקרון נגישות הציבור תומך במתן אפשרות למי שאינם צדדים לגשת לתיקי בית המשפט, ויש צורך לאזן זאת מול האינטרס הציבורי וזכויות הצדדים המעורבים. המתנגדים לביקורת נושאים על כתפיהם את נטל ההוכחה למנוע גישה. בית המשפט המחוזי קבע כי בקשת העיון הנוכחית רחבה מדי, מטילה עומס מופרז על המנהל המיוחד בהליכי פירוק ועלולה לפגוע בפרטיות. ערכאת הערעור לא מצאה עילה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, והתבססה על הבנתה האינטימית של הערכאה הנמוכה יותר את התיק. בהתאם לכך, היא דחתה את בקשת רשות הערעור, ולא קבעה הוצאות מאחר ולא התבקשה תשובה, שפורסמה ביום 3.5.2021.