ת"פ 50162-09-22

תקציר

הנאשם נמצא אשם בדקירת המתלונן, תקיפה שהותירה את האחרון מאושפז עם פציעות מרובות. השופט העדיף את גרסתו של המתלונן לאירועים על פני זו של הנאשם, מצא אותו אשם בחבלה בכוונה והחזקת סכין שלא כדין, והדגיש את היעדר התגרות מצד המתלונן. השופט פירט את חומרת התקיפה, את מספר הדקירות ואת ההשפעה המתמשכת על הקורבן, שסבל פיזית ונפשית. המדינה קראה להחמיר בעונש כדי לשקף את המגמה הגוברת של התנהגות אלימה בחברה, וביקשה עונש מאסר בקצה העליון של הטווח המוצע של 6-9 שנים, לצד מאסר על תנאי ממושך ופיצוי כספי משמעותי לקורבן. הם הדגישו את המחשבה המוקדמת, את היעדר החרטה ואת עברו הפלילי של הנאשם כגורמים מחמירים. מנגד, ההגנה הדגישה את רמת הנזק הבינונית שנגרמה והצביעה על השהות הקצרה יחסית בבית החולים והיעדר נכות קבועה. הם הציעו עונש נמוך בהרבה של 24-60 חודשים, תוך התייחסות למקרים דומים עם תוצאות מקלות יותר. לטענתם, האירוע לא היה מתוכנן, נבע מנסיבות אקראיות, וכי יש להקל באשמתו של הנאשם בשל מצבו הנפשי, נסיבות חייו והמצוקה הנפשית שנגרמה לו עקב ההתעללות לכאורה של המתלוננת בעבר. בהתחשב במכלול הנסיבות – הפגיעה בשלמות הגוף ובשלום הציבור, היעדר תכנון, ההשפעה על הנאשם ומשפחתו וחוסר האחריות המקובלת – גזר השופט על הנאשם 7 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וצו פיצויים בסך 25,000 ₪. הנאשם שומר לעצמו את זכות הערעור תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.