ע"א 40348-07-12

תקציר

התובע טען כי חתימתו זויפה על בקשות לכרטיסי אשראי, אשר גררו חיובים בעת שהותו בחו"ל. הנתבעים, חברת כרטיסי האשראי, טענו כי הוא חתם על טופס הבקשה, וכן השתמש בכרטיסים בעצמו או אישר לאחרים לעשות כן. בית משפט קמא שוכנע כי חתימותיו של התובע היו אמיתיות, וכי הוא עשה שימוש בכרטיסים או התיר לאחרים לעשות בהם שימוש. מסקנה זו התבססה על מספר ראיות: הימנעותו של התובע מפנייה מיידית לבנק או הגשת תלונה במשטרה עם גילוי האישומים, תוצאות בדיקת פוליגרף שערך התובע בהמלצת הבנק אשר מצאה כי הוא משקר, דרכונו של התובע המעיד כי שהה בישראל בעת הזמנת הכרטיסים וקבלתם, ועדותו של התובע עצמו, שבית המשפט מצא אותה בלתי אמינה. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא את הראיות. הגם שהמשיבים לא הוכיחו כי חתימת התובע על הטפסים הייתה אמיתית על פי רף ההוכחה הנדרש, ראיות אחרות הראו כי הוא עשה שימוש בכרטיסים או אישר את השימוש בהם. תוצאות בדיקת הפוליגרף, אף שלא היו ראיות חותכות, נשקלו אף הן על ידי בתי המשפט, מה גם שהתובע הסכים לעבור את הבדיקה ולא ערער על ממצאי הבודק במשפט. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים.