ת"א 25162-03-12

תקציר

המקרה נסוב סביב בעלות על דירה הממוקמת מעל שוק אלקטן בעיר העתיקה בירושלים. המבקשים, הטוענים לבעלות על הדירה, מבקשים צו מניעה זמני שימנע מהמשיב לתפוס חזקה בה. מבקש 1 טוען כי הוא הבעלים של הדירה, הרשומה כנכס של הווקף, ואילו המבקש 2 טוען כי שכר את הדירה ממבקש 1. המשיב, לעומת זאת, טוען כי הוא הבעלים של הדירה וכי לטובתו ניתן צו בית משפט להחזקתה. לטענת המבקשים, פסקי הדין הקודמים לא חייבו אותם, שכן המבקשת 1 לא הייתה צד לתביעה. עם זאת, השופט מצא אינדיקציות לכך שהמבקש 1 היה מודע לטענות אך בחר שלא לנקוט כל פעולה. בנוסף, התברר כי הווקף, המיוצג על ידי המבקש 1, הנפיק מסמכי רישום המאשרים את בעלותו של המשיב על הדירה בשנת 1998. השופטת הסכימה עם החלטות בית המשפט הקודמות שהכירו בזכות החזקה של המשיב וציינה כי חוסר המעש הממושך של המבקש 1 חיזק את טענת המשיב. בנוסף, מתחה השופטת ביקורת על חוסר השקיפות של המבקשת 2 בהצגת הרקע העובדתי ועל השיהוי הבלתי סביר בבקשה לצו המניעה. בסופו של דבר, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 20,000 ₪, בצירוף ריבית סטטוטורית. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים.