בע"מ 8811/12

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך כספי בין גבר לגרושתו (המשיב) לבין משפחתו (המבקשים) בעקבות גירושין מרים. הנושא המרכזי הוא הבעלות על בית שנרכש על ידי האיש וגרושתו בזמן שהיו יחד. לאחר שהיחסים בין בני הזוג עלו על שרטון, תבעה האישה לשעבר את בעלה לשעבר ואת משפחתו בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בטענה כי סכומי כסף משמעותיים שהועברו אליהם הם למעשה שלה. בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת גרושתו והורה למבקשים – אמו ואחותו של הגבר – לשלם לה סך של 382,371 דולר, וכן הוצאות נלוות בסך של כ-100,000 $. לאחר מכן ערערו המבקשים על פסק הדין והגישו בקשה לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אך בית המשפט דחה את בקשתם בנימוק שעיכוב הביצוע החלקי עליו הורה בית המשפט לענייני משפחה הוגן. בעקבות זאת הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון, שדחה אף הוא את בקשתם. שופט בית המשפט העליון הדגיש כי על המבקשים לשכנע את בית המשפט כי קיים סיכוי משמעותי להצלחה בערעורם, דבר שטען לטעות משפטית בהחלטות הערכאות הנמוכות. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי סיכויי ההצלחה אינם גבוהים דיים כדי להצדיק עיכוב ביצוע מלא. יתר על כן, השופטת הסכימה עם הערכאות הנמוכות יותר כי מעמדו של המשיב כתושב חוץ בעל מצב כלכלי צנוע מצדיק חשש, וכי עיכוב ביצוע חלקי הוא פתרון סביר. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט העליון שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובכך למעשה הותיר את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה על כנו. המבקשים חויבו לשלם למשיב את הסכום הכספי הנקוב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ואילו עיכוב הביצוע החלקי נוגע רק להוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין מדגיש כי המבקשים לא הוכיחו די הצורך את הפוטנציאל לנזק בלתי הפיך אם פסק הדין יבוצע במלואו. יש לציין כי השופטת התייחסה גם להיבטים הפרוצדורליים, והביעה את עמדתה כי אין להכפיף בקשות לבקשת רשות ערעור על עיכוב ביצוע בקריטריונים המחמירים שהותוו בפרשת חניון חיפה. תחת זאת, בקשות כאלה ראויות לבחינה עצמאית של ערכאת הערעור.