מ"ת 13294-05-11

תקציר

לאחר בחינת הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים, הגיע השופט למסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקשים לשחרור ממעצר. השופט ביסס החלטה זו על כך שלא חלה כרסום משמעותי בראיות לכאורה התומכות במעצרם של המבקשים. אמת המידה לשחרור עצורים, כפי שנקבעה בפסקי דין קודמים, מחייבת שינוי דרמטי בראיות שעשוי להטות את הכף לטובת הנאשם. במקרה זה קבע השופט כי חקירת המתלוננים לא הביאה לשינוי כזה, אלא חיזקה את הראיות הקיימות. השופט הדגיש כי זיהוי המבקשים כשותפים לתקיפה, ובפרט באירועי הדקירה, היה עקבי והגיוני, למרות סתירות ואי ודאויות מסוימות בעדויות. בנוסף, ציין השופט כי מעצרם של המבקשים מוצדק בשל חומרת העבירות המיוחסות להם, המסוכנות הנשקפת מהם לציבור והסיכון לשיבוש הליכי משפט. ככלל, קבע השופט כי עילת המעצר נותרה בעינה, וכי המבקשים ימשיכו להיות במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.