ת"צ 24218-12-16

תקציר

פסק הדין דן באישור תביעה ייצוגית נגד חברה המנהלת קרנות פנסיה, בנוגע לדמי הניהול שגבתה החברה מחברי הקרן. הסוגיה הראשונה היא האם החברה הורשתה לגבות את דמי הניהול המקסימליים מחברים שהפקדותיהם חרגו מתקרת ההפקדה המותרת בקרן הפנסיה המקיפה, ולכן הועברו לקרן פנסיה כללית, למרות שהעמיתים הסכימו להנחה בדמי הניהול בקרן המקיפה. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי לחברה לא הייתה עילה לגבות את העמלה המרבית, וכי קיימת אפשרות סבירה להתעשרות שלא כדין על חשבון החברים. הסוגיה השנייה היא האם החברה הייתה רשאית להעלות את דמי הניהול רטרואקטיבית. החברה הודיעה לתובע כי היא שומרת לעצמה את הזכות לעשות כן במקרים ספציפיים, שאכן חלים על התובע. בית המשפט קבע כי החברה פעלה במסגרת הדין בעניין זה, ודחה חלק זה של הבקשה. התובענה הייצוגית אושרה בתיקונים, כאשר קבוצת התובעים הוגדרו כחברים שנפתחה עבורם קרן פנסיה כללית לאחר שחצו את תקרת ההפקדה, וחויבו בדמי הניהול המקסימליים ללא הודעה מוקדמת. עילות התביעה שאושרו היו עשיית עושר שלא כדין והפרת חוזה. החברה חויבה להחזיר את דמי הניהול שנגבו ביתר, ולשלם למבקש 40,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין ו-5,000 ש"ח.