ת"א 45710-10-15

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעת פיצויים שהגיש תובע בעקבות רצח שתי בנותיו בידי אמן, בת זוגו לשעבר. התביעה הוגשה בתחילה נגד נתבעים רבים, בהם עיריית רעננה, שירותי בריאות כללית וד"ר דוד אלטמרק, אך בסופו של דבר נדחתה או יושבה מחוץ לכותלי בית המשפט, והותירה רק את האם כנתבעת הנותרת. התובע הגיש כתב אישום כיורש העיזבון של בנותיו וכקורבן משני. תחילה התייחסה השופטת לסוגיית האחריות וציינה כי הנאשמת כבר הורשעה בהליך פלילי בגין רצח בכוונה תחילה של בנותיה ונידונה לשני מאסרי עולם רצופים. השופט מדגיש את אכזריותם של מעשי הרצח, חנק הנערות בזו אחר זו בגרב והיעדר הצדקה להקלה בעונש. בהתייחסה לסוגיית האשמה התורמת, דוחה השופטת את טענת הנתבע כי התובע היה שותף לאשמה. השופטת מכירה בכך שהתובע התריע בפני שירותי הרווחה ואחרים על מצבו הנפשי והתנהגותו הבעייתית של הנתבע במספר רב של הזדמנויות, ונקט בצעדים מתאימים כדי לפנות לקבלת סיוע. לאחר מכן אומד השופט את הנזקים המגיעים לעיזבונן של שתי הבנות המנוח, לרבות אובדן השתכרות בשנים שלאחר הרצח, כאב וסבל והוצאות קבורה. עבור כל בת פוסק השופט לעיזבון 854 אלף שקל או 905 אלף שקל, תלוי בגילה בעת הפטירה, לצד 10,000 שקל הוצאות קבורה. לאחר מכן בוחן השופט את תביעת התובע לפיצויי נפגע משני, שאין עליה מחלוקת לגבי זכאותו אך שנויה במחלוקת מבחינת סכום הפיצוי. השופטת מתחשבת בגילו, עברו התעסוקתי ומצבו הרפואי של התובע ופוסקת לו 300,000 ₪ בגין אובדן השתכרות, 25,000 ₪ בגין הגדלת הסיוע למשפחה, 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות, 50,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה הקשורות לטיפול ו-500,000 ₪ בגין כאב וסבל. בנוסף, השופט מורה לנתבע לשלם לתובע 970,000 ₪ הוצאות משפט והוצאות משפט. כל סכום שהתובע כבר קיבל כפיצוי מנתבעים אחרים או במסגרת הליך פלילי ינוכו מהסכום הכולל. השופטת מדגישה כי הנתבע, שלא נכח בדיון, הוא האחראי הבלעדי לתשלומים.