דב"ע נב/48 - 3

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית הדין למורכבויות פרוצדורליות הנובעות מסכסוך עבודה בין עובד לארגון עובדים. הסוגיה המרכזית נסובה סביב ניסיונותיה של האגודה לבטל פסק דין ובמקביל לערער עליו. בתחילה פסק בית הדין האזורי לעבודה בהיעדרם של הצדדים, וחייב את העמותה לשלם את השכר המגיע לה משנת 1986. האגודה טענה כי יש לדון בערעורה, ולמרות המשוכות הפרוצדורליות סברה כי היא זכאית לשימוע לגופו של עניין. מבחינה היסטורית, הכלל שנקבע בפרשת ד.ב. מט/79-3 אסר על צדדים לתבוע את שני הסעדים – לבקש לבטל פסק דין ולערער בו זמנית. עם זאת, שינוי תקדים שצוין במהדורה השישית של "סדר הדין האזרחי" של י' זוסמן ונתמך בפסיקה (למשל, בש"א 356/89 בריק נ' בנק אוצר החייל), הדגיש ריכוך של כלל זה. בתי המשפט מכירים כיום בכך שהנוקשות הפרוצדורלית אינה צריכה לגבור על הצדק המהותי, ולאפשר לצדדים להבטיח את זכויותיהם באמצעות ניהול פרוצדורלי זהיר מבלי למנוע בהכרח שיטה אחת על פני אחרת. שינוי זה עולה בקנה אחד עם תפיסה שיפוטית רחבה יותר, כפי שהדהדה במקרים קודמים, המדגישה מתן אפשרות לצדדים את יומם בבית המשפט כדי למנוע תוצאות בלתי צודקות. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי חסימות פרוצדורליות לא צריכות למנוע מבעל דין לטעון לגופו של עניין, ואף לאפשר מאמצים פרוצדורליים בו זמנית במידת הצורך כדי לשמור על זכויות הערעור. משכך, דחה בית הדין את בקשת העובד לדחות על הסף את ערעור העמותה והורה לעובד לשאת בהוצאות בקשת העמותה.