ע"א 56493-02-20

תקציר

פסק הדין מבוסס על ערעור שהוגש באיחור. הערעור נשלח באמצעות פקסימיליה לבא כוח המערער ביום ראשון, 5.1.2020. למרות שבא כוח המערער טוען כי המשרד לא היה פעיל באותו יום, פסק הדין התקבל בלשכת היועץ ביום 6.1.2020. על פי החוק, מספר הימים להגשת ערעור הוא 45, החל מה-6 בינואר, כלומר הערעור היה צריך להיות מוגש עד 20 בפברואר 2020. עם זאת, הערעור עצמו הוגש רק ב-23 בפברואר. בא כוח המערערת טען כי פסק הדין התקבל בפועל ביום 7.1.01, וכי השיהוי נבע מטעות ספירה במספר הימים בחודש ינואר. עם זאת, על פי החוק, גם איחור של יום אחד מחייב הוכחת "סיבה מיוחדת" להארכת המועד, שלא נקבעה במקרה זה. זאת ועוד, טענות היועץ לא גובו בתצהירים כלשהם, דבר היוצר פגם משמעותי בבקשה להארכת המועד. לפיכך, החליטה השופטת לדחות את הערעור, תוך הימנעות מהוצאות, והורתה להעביר את ההחלטה לבאי כוח הצדדים.