עמ"נ 18060-12-15

תקציר

השופטת החליטה לדחות את הערעור בעניין הטלת ארנונה על נכס המערערת. המערער טען כי הנכס ריק ובלתי שמיש, אך השופט מצא כי ועדת הערר הגיעה למסקנה סבירה אחרת על סמך הראיות שהוצגו. השופט הדגיש את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית במשפט המינהלי ואת הכבוד שניתן להחלטות סבירות של רשויות מינהליות. השופטת דחתה גם את טענות המערערת בדבר אי חוקיותו של צו המס ועלותו המופרזת של הארנונה לפעוטונים באזור המשיב, וציינה כי סוגיות אלה היו צריכות לעלות בעתירה מנהלית נפרדת. עם זאת, השופט מצא צדק בטענת המערער בדבר השיהוי המופרז של ועדת הערר במתן החלטתה, אשר גרם להגדלת חובו של המערער בשל חיובי ריבית וקנס. השופט הפעיל את שיקול דעתו להתערב לטובת הצדק והורה לחשב את חובו של המערער ללא הריבית והקנסות שנצברו מיום 01/01/2010 ועד למתן ההחלטה ביום 14/10/2015. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וההחלטה הועברה לבא כוחם של הצדדים.