ע"א 9396/00

תקציר

במקרה הנדון, ביקשה העותרת מבית המשפט העליון לשקול מחדש החלטה קודמת השוללת עיכוב ביצוע בפסק דין המחייב אותה לשלם פיצויים בגין תאונת דרכים. בתחילה, בית המשפט המחוזי חייב תשלום מיידי של מחצית הפיצויים, ואילו המחצית הנותרת הייתה אמורה להיות בידי בא כוח המשיב. העותרת, קרן ציבורית המגובה על ידי המדינה, טענה כי הסדר זה מיותר בהתחשב בביטחון כספיה וביקשה כי הסכום המנוכה יישמר אצלה או בחשבון נאמנות משותף. בית המשפט הכיר בלגיטימיות של בחינה מחודשת של החלטות ביניים, וציין כי ניתן לבצע שינויים אם הנסיבות מצדיקות זאת. למרות שהכיר בכך שמעמדה הציבורי של העותרת הפיג את החששות לגבי יכולתה להחזיר את הכספים הצפויים, הבקשה לא נתמכה בתחילה בבקשה המקורית. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט לשנות את החלטתו הקודמת באופן חלקי. היא נעתרה לבקשה החלופית, והורתה כי הסכום שבמחלוקת יופקד בחשבון נאמנות משותף המנוהל על ידי עורכי הדין של הצדדים, פתרון שנראה מתאים יותר בנסיבות העניין. פסק הדין האיר את שיקול דעתו של בית המשפט בשינוי החלטות ביניים והדגיש את החשיבות להבטיח כי גופים ציבוריים לא יכבידו יתר על המידה על דרישות הפיקדונות כאשר יציבותם הפיננסית מובטחת על ידי המדינה.