ת"א 27240-12-16

תקציר

התובעת, מפעילת מחסן, תבעה את המבטחת שלה, הנתבעת, לקבל בחזרה תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מפריצה. התובעת טענה כי במהלך סוף השבוע נפרצו מחסניה ונגנבה סחורה השייכת ללקוחותיה. הנתבעת סירבה לשלם את תגמולי הביטוח, בטענה כי התובעת לא עמדה בהתחייבותה להפחית את הסיכון כנדרש בפוליסת הביטוח. הפוליסה פירטה מספר צעדים שהתובע נדרש לנקוט כדי להפחית את הסיכון לפריצה, לרבות הצבת שומרים, ביצוע סיורים והתקנת מערכת אזעקה. בית המשפט קבע כי התובע הוכיח את התרחשות הפריצה ואת היסודות הנדרשים לכיסוי ביטוחי. הראיות הראו כי הייתה פריצה, והנתבע לא הצליח להוכיח כי התובע לא עמד באמצעי הפחתת הסיכון או כי מדובר בהונאה. למרות שחלק מהאמצעים הנדרשים לא יושמו במלואם, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הוכיחה כי מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו ידעה על אי הקיום החלקי. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי התובעת לא השתמשה בחלק מהאמצעים להפחתת סיכונים כפי שהוסכם בפוליסה. באופן ספציפי, מערכת האזעקה נוטרלה חלקית, ולא היה צוות נוכח במחסן בשעות מסוימות. עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה כי ליקויים אלה היו מרתיעים מבטח סביר מלהציע כיסוי. באשר לגובה הנזק, קיבל בית המשפט את ראיות התובעת וקבע כי די היה בהן כדי להוכיח את עלות המוצרים הגנובים. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 1,541,927 ₪ לאחר ניכוי ההשתתפות העצמית בפוליסה. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד חברות האבטחה שסיפקו שירותים לתובע. בית המשפט דחה את ההודעה וקבע כי חברות האבטחה לא הפרו את החוזים שלהן עם התובע או פעלו ברשלנות. כמו כן, התובעת ויתרה על זכותה לתבוע חברות אלה בפוליסת הביטוח. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 440,000 ₪ והוצאות כל אחד מהצדדים השלישיים ושכ"ט עורך דין בסך 120,000 ₪.