ת"א 38255-11-20

תקציר

התובע תבע את הנתבע לתשלום על בסיס שטר חוב על סך 750,000 ₪, אשר האחרון נתן לראשון במסגרת הסכם ביניהם. על פי ההסכם, הנתבע היה אמור לקבל מניות בחברה התובעת ולהתמנות לדירקטור בה, תמורת התשלום. עם זאת, התובעת לא נתנה לנתבעת את המניות ולא מינתה אותו כדירקטור, בתואנה שהנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיו לתשלום על פי ההסכם. השופט פסק לטובת הנאשם והורה לסגור את תיק ההוצאה לפועל. ההחלטה התבססה על מספר ממצאים מרכזיים. ראשית, השופט מצא כי טענת התובע לתמורה מלאה נכשלה משום שהחברה לא נתנה לנתבע את המניות ולא מינתה אותו כדירקטור, כפי שנקבע בהסכם. שנית, בעוד הנתבע לא עמד במועד בהתחייבויותיו לתשלום, התובע העניק לו במשתמע ארכה בכך שלא ביטל את ההסכם קודם לכן. יתר על כן, התובעת פעלה בחוסר תום לב בכך שדרשה תשלום מלא מהנתבעת תוך אי קיום ההסכם. עוד ציינה השופטת כי תביעתה של התובעת לתשלום אינה צודקת, שכן היא ביקשה אכיפה חד צדדית מבלי שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה על פי ההסכם. לבסוף, הדגישה השופטת כי דרישת התובע לתשלום מלא נעדרה תום לב, מה גם שהחברה הייתה בשלבי סגירה, ולכן התובע לא יכול היה לספק בדיעבד את התמורה המפורטת בשטר. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבע בסך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית רלוונטיים.