ת"א 26078-05-18

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם הלוואה בין חברת נדל"ן נצחית (התובעת) לבין חברת אביסון לישראל בע"מ (הנתבעת), בדבר הלוואה לרכישה ופיתוח של חלקת קבר בירושלים. ההסכם העניק לתובע זכות בחירה בין שתי אפשרויות בתום תקופת ההלוואה: מימוש הבטוחה (חלק מחלקת הקבר) והעברת הבעלות לתובע, או פירעון ההלוואה. התובעת טענה כי היא זכאית לרשום את זכויות הבעלות בבטוחה על שמה ודרשה פיצוי בגין עוגמת נפש. בתוך כך, הגישו הנתבעים תביעה נפרדת נגד התובעת, בה ערערו על זכותה לממש את הבטוחה וביקשו סעדים הצהרתיים ומשלימים להחזר ההלוואה. בית המשפט מצא כי התובעת לא מימשה את זכותה לממש את הבטוחה בתוך זמן סביר כפי שנקבע בהסכם ההלוואה. זאת ועוד, לא שוכנעה טענת התובעת כי הושג הסכם חדש עם הנתבעים, שכן לא הוכח די הצורך. משכך, מאחר שהתובעת לא בחרה באפשרות לממש את הבטוחה, נכנס לתוקפו סעיף ברירת המחדל של ההסכם, המחייב את פירעון ההלוואה. באשר לריבית על ההלוואה, קבע בית המשפט כי על הנתבעים לשלם את סכום הקרן בתוספת ריבית חוזית עד תום תקופת ההלוואה. בתקופה שמעבר לכך, רק הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית היו חלים כדי לשמור על ערכו הריאלי של הכסף. כמו כן הורה בית המשפט לתובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪. סיכומו של דבר, נדחתה תביעת התובעת לרישום זכויות הבטוחות על שמה, ותביעת הנתבעים להחזר ההלוואה התקבלה. הנתבעים חויבו לפרוע את ההלוואה, בהפרשי ריבית והצמדה, עד למועד שנקבע. כמו כן נדרשה התובעת לסייע בשחרור הבטוחות בעת הפירעון. בנוסף, פסק בית המשפט לנתבעים שכר טרחת עורכי דין, בסך 25,000 ₪, שישולם על ידי התובע.